מי ידע שהקסאמים באמת יגיעו לאשקלון, לעירי הקטנה והירוקה?
אולי ידענו אבל הדחקנו.
האי הוודעות, האי הבטחון הזה מחלחל לי אל תוך השרירים ולא נותן להם להתרפה, להתמכר לשלווה שנעלמה לה אתמול, כששמעתי את הקסאמים חורכים את האוויר מעל לבית סבתי.
והיום? היום נפלו 8 קטיושות בעיר מסוג גראד. שמעתי אותן במהלך שיעור מתמטיקה בבה"ס. ישבנו כל הקבצת 5' יחידות עם המורה השתוי והקרוע שלנו למתמטיקה, כשהוא עסוק בלהכריז עלינו כמטומטמים גלובליים שבקושי גירדו את רף ה-50. הוא בדיוק חילק את המבחנים כשפתאום שמענו "בום-בום-בום", בערך 6 פעמים וזה נשמע כמו הצעדים של המפלצת מ"קלוברפילד". וואי, איך נלחצנו. כולם שכחו מהנכשלים ומהצטיינות, וכולנו ישבנו בשוק והתווכחנו ביננו על המהומה.
לא לשיגרה הזו אני רגילה.
ושוב סימני שאלה עולים אצל אימי והיא שוב תוהה מה אנחנו עושים בעיר הזאת, "אשקלון". אני כ"כ לא רוצה לעבור...
חמאס משחקים בנו, הם מנהלים את המשחק הפוליטי באיזור ואנחנו כפופים להם. עד מתי?
החלטתי לסכם את הפוסט הזה בשיר של היהודים שכל-כך נכון, עד שזה מפחיד. תהנו.
פעמון מלחמה
ביצוע: היהודים מילים ולחן: תום פטרובר
פעמון מלחמה מצלצל בדלתות
אנשים מופתעים זה לא יכול להיות
ואני כמו תמיד בלי לשאול שאלות
אני נועלת ת'דלת מכבה ת'אורות... להתראות
וההרס מכה כמו גלים על החול
אנשים מחפשים מי בימין מי בשמאל
צריך לא להתערב רק להביט מהצד
אם הייתי יכול אז הייתי יחיד ומיוחד
ואני מתפלל אל האל
לאחד לגואל
אלי
למה?
אנשים מתוחים נשפכים לרחובות
משליכים אבנים והופכים מכוניות
ואני ממולם מחזיק שתי משואות
האחת בשבילי השניה לבאות...
בכל זאת משקרים כמו תמיד לא סופרים ת'אמת
מחכים לעתיד ההווה מזמן מת
החיים שלך הם כמו חוט מתמשך
כשלאל נמאס אז הוא פשוט מחייך... וחותך.
ואני מתפללת לאל
לאחד לגואל
אלי
למה?
חיילים מסתדרים וחובשים ת'כומתות
מפקדים מובכים מנגבים ת'דמעות
אני עוצמת עיניים בהלוויה שכזאת
כמה עצב אפשר זה לא יכול להיות... כמה עוד
אם ביקשתי לברוח אז הייתה לי ברירה
ואם נגמר לי הכוח אני חוזר חזרה
כל כך חשוב לא לשכוח אז אני מנסה להיזכר
אם היה לי קצת מוח לא הייתי מפגר... מצטער
ואני מתפלל אל האל
לאחד לגואל
אלי
למה?
האחים שלי כאן תשמע איך הם שרים
הם מתים שאני ואתה כבר נשלים
כמו ששכחת אותי עכשיו תכפיל במיליון
בהתחלה תוסיף שש ותעשה ת'חשבון... זה המון
ואני מתפללת לאל
לאחד לגואל
אלי
למה?
אז מה עושים עכשיו וכיצד ממשיכים
מי יודע בכלל לאן אנחנו הולכים
מה יהיה אם בסוף לא נראה מלאכים
מה יהיה אם בסוף אנחנו כלל לא מתים...
רק שותקים.
ואני בעצמי מחפש ובודק
טוב אצלי זה בסדר אני מתחמק
אלוהים אחד ואני אחד גם
רק שהוא יודע הכל ואני בן אדם... כמו כולם.
ואני מתפלל אל האל
לאחד לגואל
אלי
למה?
היתי יכולה לספר לכם על כ"כ הרבה דברים טובים שקרו לי השבוע, אבל הקסאמים מעפילים על כל השמחה.
אה, השבוע פרסמתי עוד סיפור במעריב לנוער, "אמונות פשוטות". אשמח לתגובות.
אני זקוקה לחיבוק, ואין לי ממי לבקש...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora