יאי!!! התפרסם לי עוד סיפור במעריב לנוער!!! לסיפור קוראים "עולם שבור בחוץ" ואם למישהו הוא יהיה מוכר, אז זה לא מפתיע- כשקראתי פוסט שפרסמתי לפני כמה שבועות, גיליתי שעם קצת עריכה יוצא ממש אחלה סיפור...וצדקתי^_^.
בשבילי זו הוכחה ליכולתי. זה גורם לי להרגיש שכן, אני יכולה, שיש אולי כישרון או מה שזה לא יהיה. אני ממש מתחילה להאמין שכתיבה אולי תוכל להיות דרכי בבוא היום.
הכתיבה בשבילי זו דרך לחיות, להגיד את מה שחושבים, לדבר, להבין, לנשום...בלי זה- קשה לי.
ולכן אני מאושרת.
כמה חבל שעל אותה השמחה הכנה, יש צל ארוכה ומעצבנת של קדרות דחוסה...
* ~מוציאה קיטור...לא מומלץ לקריאה~*
אוף, אני ממש מתחילה לשנוא אותן, את כל "חברותיי".
אני תמיד, תמיד, תמיד, תמיד מפרגנת כשמישהי מתקבלת ללהקת ביצפר, מישהי מקבלת סופר-דופר של ציון, לא יודעת...יש לה בגד יפה?! תמיד יש פלורה שתגיד "כמה את מקסימה", "מושלמת", "מצטיינת" וכל השיט הזה.
אבל כשאני מוכיחה את עצמי באמת, עם משהו גדול ונדיר כמו פרסום כתיבתי- אז אני רוצה מילה טובה.
חלקיכם וודאי סבורים שאני פתטית ודורשת צומי, ואתם יודעים מה- אתם צודקים.
אני צריכה תמיכה, אני צריכה פרגון, אני צריכה תגובות! מה רע בזה?! אני אף-פעם לא דורשת צומי על בגדים, ציונים ושאר השיט למרות שיש לי בהחלט במה להתגאות, ממש לא. אני יודעת שיש אנשים שלא נעים להם לשמוע כמה טוב לי- ולהם לא ממש. אז אני מבליגה, מצטנעת.
מה שכואב זה כשאני באממממת מצליחה, ממש אבל (ובשבילי זו הצלחה מדהימה שנותנת לי לשאוף יותר-ויותר למעלה)- אני רוצה פרגון (מה אני אעשה לכם שאני מזל אריה?!).
תנו לי סיבה למה לא להגיד "כל הכבוד"?
אני לא סנובית מתנשאת וחברה של כולם- אז למה לא?
למה רק שי ועוד ידידה מהכיתה המקבילה שלי יכולות לפרגן?! למה החברה אולי ההכי טובה שלי לא מפרגנת?! מה זו הקנאה או הכעס הזה?! זה לא כסף, זה לא חומרי, זו פשוט יכולת שסוף-סוף קיבלה הערכה- זה משהו שעשיתי במו ידיי!
אני פשוט כועסת ורותחת ובא לי לדפוק מישהו בקיר בטון עבה.
עלק "חברות"...חברים נמצאים איתך כשרע- וגם כשטוב. "הטוב" הוא לא פחות חשוב. אני פשוט מרגישה גולת גועל בפנים כל פעם שהן מתקרבות אליי...מה, הייתי צריכה להיות כל היום בדיכאון כדי שיבדקו שיש דבר כזה "פלורה"?!
פשוט מגעיל! כזו אדישות! אני שונאת אדישים! אני שונאת קנאים! אני שונאת אנשים קטנים ורקובים שקוראים לעצמם "החברים שלי" שמעדיפים לראות אותי קורסת ונופלת ולא מצטיינת וכל הבולשיט הזה רק כדי להרגיש טוב עם עצמם!!!
מי לי אם לא אני לי?
לפחות המשפחה שלי איתי...וגם שי והידידה ההיא מהכיתה המגבילה.
אה, והכלבה המהממת שליXD
נמ.
טוב, זה פוסט פריקה- אם מישהו לא קרא את זה- אני בהחלט מבינה אותו^^".
אם בא לכם לקרוא את הפוסט שהפך לסיפור-
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=267817&year=2007&month=2
המלצות:
1להתרחק מקנאים ואנשים זולים ורדודים.
2. אם פוגשים כאלה בכל זאת- להסתלק ממקום בו הם שוכנים.
3.אם הם ממשיכים לרדוף אחרייך- יש לך את האישור השלם לירות להם בראש.
וברצינות...:
What have you doen?- של הלהקה ההולנדית Within Temptation.
Placebo - The bitter end
מעורערת, כועסת ומאושרת, שלכם-
פלורה- פסיפלורה:O
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
תקרבו את החולד..אה, העכבר ותראו מה יש לי להגיד.