לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

BOO LIFE



Avatarכינוי:  Flora

בת: 32

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2008

לשעשע אתכם ולא לחטוף עגבת עם זה


שלומות וכאלה לכלל תושבי ממלכת הבלוגים!

 

קמתי, כהרגלי הבוקר על רקע צרחותיו הלביביות של אחי הזאטוט, וראיתי במטרות היומיום שלי לא רק לרצוח יתושים עם שלל הפיתוחים של "סנו", אלא גם לשעשע אתכם בפוסט לא משעשע בעליל- סתם כי נימאס לי להדביק אתכם ב"מגפיים כבדות",(ביטוי שגנבתי מ"קרוב להפליא ורועש להחריד" של ג'ונתן ספרן פויר הגאון:P), בעיקר כשעכשיו חם ועדיף לחבוש כפכפים, כמו כובע.

 

לילות של מחנק עברו עליי בעודי גולשת על חוטי האינטרנט (אני נערה ביזארית!) במטרה למצוא תמונות שיהרגו או לפחות ישפדו אתכם מצחוק. ומה תגידו- מצאתי כמה שיפודים. בטיב-טעם.

 

אז... קחו לכם נשימה עמוקה, ותיחנקו לכם באלגנטיות. מיד מתחילים... :)

 

תמונה זו מוקדשת לכל הגייז, הביי, האקסטרה-לארג', והדאבל-די שקוראים כאן. "זה ניו זילנד שם!?"

 

 

עד פה חומרי(אבל יש רק תמונה אחת!) מקור. ועכשיו, צפו לגניבת חומרים (כן, גם כאלה) חוצפנית מצידי מכל מיני בלוגים ברחבי ישרא. אני חייבת לציין שצחקתי כל-כך חזק, עד שאימא שלי שעטה לחדרי ושאלה האם תרמתי את מוחי למדע ולא החתמתי אותה על הטופס (לא, לא החתמתי).

 

הבלוג שלי עוסק בעניניי צבא!

 

הבלוג שלי עוסק במדע!

 

הבלוג שלי עוסק בדת!

 

עד כאן המדור האקטואלי והעיתונאי החריף שלי. הפעם בלי פפריקה.

 

 

ברגע זה ממש החלטתי לקצר את הפוסט, ולכן אסיים עם תמונה שדווקא לא סחבתי מבלוג כלשהו בפעילים:

 

זהו פוסטר של משלחת חיפוש אחר אימואים ברחבי הגלובוס. בת יענה קטנה גנחה לי באוזן שכל האימואים הולכים להיעלם על פני הפלנטה!!! אנא תירמו לנו חגורות ניטים משומשות, סכינים, איילינרים וג'ל חוחבה כדי להציל את הזן הזה!  "בלו. בלו. בלו".

(מיי כימיקל רומנס מתחת למים)

 

 

עד כאן סוף להומור טינפנטילי, רות סוף.

 




השבוע יהיה לי יומולדת, ואני שוב אזדקן בשנה=]. בידיוק הרגע סיימתי להזמין את כל מי שרציתי (יצא 35:D), מתוך ידיעה שחלק כרגיל לא יבוא, או יקפוץ להגיד שלום ויעזוב במהרה. אבל מה אכפת לי?

יהיה פנאן!

 

טל ביקשה, ואני רוצה בעצמי לתת לכל מי שלא יודע מה להביא לי כמתנה רשימה של עדיפויות. כל שנה אני מקבלת למשל סטוקים של קרם ידיים שעובר באלגנטיות לסבתא שלי, סטוקים של דיאודורנטים (?!) מזוועים של פנינה רוזמבלום ועוד שלל דברים מוזרים. עכשיו יש ים מבצעים ונימאס לי להגיד "תקנו מה שבא לכם" כי בדר"כ זה מחזיק מפתחות מ"הכל ב-$". אז, הינה רשימת החשקים:

 

1. ספרים:

 

הספר "האמן ומרגריטה"\ מיכאל בולגקוב. גם כתבים אחרים של הסופר יתקבלו בברכה3:

 

הספר "גלנקיל"\ לאוני סוואן

 

הספר "איגוד השוטרים היידים"\ מייקל שייבון

 

2. דיסקים (יש באמת מבצעים מטורפים עכשיו!):

 

Led Zeppelin- האוסף השקסי החדש או כל דיסק אחר שלהם.

הדיסק Era Vulgaris של Queens Of The Stone Age השקסיים.

Radiohead- מה שבא לכם

Ray Charles- אוסף או משהו

The Beatles- משהו ישן וטוב

The Libertines- משהו

ברי סחרוף- משהו

המכשפות- משהו

Supergrass את האלבום האחרון או משהו וותיק יותר.

Kasabian- האלבום  Empire או כל דבר אחר.

 

3. כסף!!!1@$#

(וכאן חזיתם בצד הקפיטליסטי החזירי שלי, אוינק-אוינק:P)




לא תאמינו!

נענע שם את הפוסט הקודם שלי בדף הראשי בחלק של הקהילות!!! ואאואוD:"

לכן, רק ביומיים היו לי יותר כניסות מאשר בשנה שלמה, חעחעXD איזה בלוג מקרטע, אבל מי יודע, יום אחד הוא יזכה לגדולה או דבר דרמטי אחר!

נעע.

 

הינה ההוכחות:

המספרים המוטרפים

 

היחסים המספריים המעליבים- מחמיאים

 

הקישור עם העכבר עליו

 

 

אסכם בכך ששמחתי שאהבו את הפוסט הקודם, הוא באמת נכתב מכל הלב. זה נחמד שמהבלוג הזה יוצא סוףסוף משהו שהוא לא רק היכרות עם אנשים מעניינים (מה שגם לא רע בכלל!).

 




 

המלצות:

יהל סובול- חייל להשכיר

שיר נחמד:)

 

שיהיה לכם שבוע רב פרנסה (כי השבוע הארנק שלכם חשוב לי...),

שלכם פלורה חסרת שעות השינה שלא חטפה עגבת, אבל היא תיזדקן השבוע בשנה

 

נכתב על ידי Flora , 20/7/2008 16:12   בקטגוריות הומוריסטי, יום הולדת, חוסר חיים, מצב כפית  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בבית, בקבר.


והבנים שבו לגבולם.
מתים, בארונות.
זה היה צפוי, זה היה כמעט שקוף. עוד ברגע החטיפה החיילים היו פצועים והייתה הערכה שהם נזקקו לשירות כירורגי דחוף ומוסמך, כזה שבשטח רוב הסיכויים לא יכול היה להתבצע.
ובכל זאת, הייתה בי תיקווה. כל-כך קיוויתי שכל הערכות המודיעין שלנו כוזבות, שנסראללה דאג להם- ולא מתוך אנושיות אלא מתוך אינטרסים לפחות, שהדמעות של קרנית ושל ההורים של החיילים היו לשווא ושהם עוד יחייכו אליהם- אך לא- הכל היה באמת חסר חשיבות. הם לבטח היו כבר מתים לפחות שנה, אם לא מתחילת המלחמה. אם העולם הבא קיים, אולי הם מביטים עליינו, על האולמרט הקטן, על עם ישראל שתמך, ששכח וששוב פעם ניזכר, על ההורים שלהם שהולכים לישון כל ערב עם הידיעה שהבנים שלהם נירדמים או מתים על אדמה זרה, על הנשים שנרדמות ליד כר קרה, על המקום הקטן הזה, ישראל, שבקושי אפשר לראות במפה ובכל זאת, כמה הם הקריבו בשביל הרצועה הקצרה הזו...
 והיום, היום בבוקר הסיפור הזה נסגר.
בארונות כמו בתוך מיטה, הם שבו לביתם. עם כניסתם ארצה, כל התיקוות נחרצו, כל הסבתות התעלפו וכל אחד הבין שהסיפור הזה סגור. כל מה שחיינו עליו כל הזמן הזה היה התיקווה. עכשיו, כשהכל ברור וחד בצורה מחרידה, התיקווה מתה גם היא.
האם היה שווה להחזיר לזרועותיו של נסראללה את סמיר קונטאר, הבנאדם שלא חשש לחצות ימים כדי לרצוח כמעט משפחה שלמה, לפצח ילדה בת 4?

אני מניחה שכן.
אם העיסקה לא הייתה מתבצעת, היינו נשארים אם שאלות "מה אם...?". זו כניראה השאלה הכי קשה שיכול לשאול את עצמו אזרח ובטח שגם הממשלה. "מה אם הם מתו בגללנו?", "מה אם הם עדיין חיים?", "מה אם טעינו?"...
שאלת "מה אם טעינו?" עכשיו כן רלוונטית, בגלל קונטאר, אבל אתם יודעים מה? לפחות שאר השאלות נחסכו ברובן מאיתנו. עכשיו הכל ברור, וזה חשוב.
קונטאר, עם כל אכזריותו הנוראית, כבר יושב בכלא 30 שנה. אני כמעט בטוחה שהוא לא יחזור שוב לפעילות טרוריסטית חבלנית. היום קראתי בעיתון שהוא יהפוך לגיבור שם ויעסוק בהסברת חיזבאללה. "הרוצח המסביר". משעשע בצורה אירונית.
 בנוסף, כל חייל זכאי לחזור למדינתו. אני משרת מדינה- ועל כן מדינה מחוייבת לשרת אותי. או לפחות להחזיר אותי הביתה, בכל מצב שהוא, חיי או מת. כל-כך קיוותי שהם יחזרו חיים...

אבל הם חזרו מתו. עכשיו יקומו לבטח 390306350 וועדות חדשות שיחקרו את מה שקרה, עיתונאים אמיצים יחצו גבולות וינחיתו עלינו כתבות בומבסטיות באורך של 8 עמודים ב"7 ימים" ויטענו לממצאים מצמררים. כל פרשה נגמרת ככה וממשיכה בדרך זו. ינוגנו שירים, יכתבו ספרים, יטענו דעות.
הכל יחזור לעצמו ורק החיילים ישארו בארונות הקבורה, מביטים מעליינו מלמעלה ותוהים למה כל זה... בשבילם כבר דבר לא משנה, שמם התווסף סך-הכל לרשימה המכובדת של המתים האמיצים, של האנשים שארצם אכלה את יושבייה, אותם.

בתאבון, אך מי יהיה הבא בתור?

שליט, אנחנו חייבים להציל אותו. הוא באמת שבוי שיש לי ולעוד מקורות בממשלה אמונה וידיעה שהוא בחיים, לא רק אמונה עיוורת שעכשיו, כשנילקחה ממני, אני יושבת עם ריקנות מוזרה. כמה נוראה התיקווה וכמה נורא בלעדייה!

בואו נכה בברזל בעודהו חם, בואו נממש את התיקווה כשיש עדיין עילה לחייה, בואו נציל את שליט!
עם ישראל כבר ראה מספיק מתים בשנתיים האחרונות. אנחנו זקוקים לחיים, לאנשים שהתגברו וניצלו. שליט הוא האופציה האפשרית ביותר. רוב הסיכויים שרון ארד מת עוד ב-88' על פי דוח של החיזבללה, כך ש... רוב הסיכויים שהוא יוכרז כחלל, לצערי.
 
איך אפשר לדרוש מבני 18 שכל החיים עוד לפניהם ללכת למסור את חייהם תמורת שבי, מוות ושכול? אי אפשר. המדינה חייבת להציל את שליט, הן כדי להילחם בהשתמטות והן כדי להחזיר את האמונה בצה"ל, בישראל.

עכשיו המושכות בידיי ממשלה. זה כישלון. גם לנו יש מושכות, אז בואו נחזיק בהן חזק-חזק, כדי שכל הסוסים ידהרו למטרה אחת, שליט.




אלדד רגב, ז"ל.


אהוד גולדווסר, ז"ל.







הייתי רוצה להאמין בשלום, אבל הוא לא קיים.
יהיה עוד מחיר.

נכתב על ידי Flora , 16/7/2008 14:01   בקטגוריות אקטואליה, צבא, שבויים, עיסקת שבויים, ממשלה  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אתם יודעים מה?


בשעות מאוחרות תמיד נופלת עליי הבדידות. היא ממש שמנה ולא נעים לי איך היא וכל שומנייה מתפרסים עליי, כמעט זולגים, לוחצים על אבריי הפנימיים ולבסוף מושיבים אותי מול המקלדת הזו כדי שאכתוב פוסט כן.

אתם יודעים מה? נמאס לי.

אני לא אספר לכם כמה לא כיף לי, כמה בודד לי בעיקר כשאני עם אנשים וחברים, כמה אני לא מוצאת את עצמי, עד כמה החופש ריקני ועד כמה אני מרגישה לא מושלמת, מגושמת ולא קשורה לכלום.

 

אני לא אקשור את עצמי בפוסט ארוך ומיגע לבלוג חסר קוראים, שנראה לפעמים כחבר ממש טוב שלי, כעוגן שמוכן לסבול את כל גחמותיי, לא.

אני אסכם בכך שעדיף שאני אושיב את עצמי מול "וורד" ואוציא את כל התסכול שלי בכתיבה. אני צריכה לחזור להשקיע בזה. שלשם שינוי יהיה לעצב שלי לפחות תוצר ולא שוב איזה פוסט ישראבלוגי מתבכיין טיפוסי.

אמרתי פעם למישהו שעצב נותן לי השראה. Let's check it.

 




 

עוד שבועיים יומולדת. סגרתי על מקום נחמד מאוד. אם אכפת לי מכם, אם "פוליטקה חברתית" מחייבת אותי ואם אני סתם חושבת שהייתה לכם השפעה עצומה של שנת ה-15 שלי- כניראה שתוזמנו.

 



02:47

מאוחר.
אני אאיר על עצמי, תודה.

אני פשוט אכתוב.

 

In The Cold Light Of The Morning-  Placebo. תמיד מדהימים, גם עכשיו.

 

נכתב על ידי Flora , 15/7/2008 02:30  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

10,392
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , צבא
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לFlora אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Flora ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)