מאחורי המעטה העבה של הביטחון, הציניות, החיוכים הגאים והמבט המבריק והממורק, מסתתרת רק אני- אשת המסכות.
כשאני צוחקת עלייך לא מתוך רוע, בעצם מתוך חיבה ומתוך הרצון להגיד- "ראו! אני גדולה וחזקה!"- אתה, בן אדם "קדוש", "טהור", "ואחד שבכלל לא שופט מתוך להט הרגע" מקטלג אותי תחת השלט הצהוב המזעזע של חנות יד שנייה עם בגדים קרועים וחסרי שימוש- "עודפים! נמכר בחצי מחיר!".
"איני מחבב אותך עוד". שיסלחו לי האלים וכל הקדושים שהיו כה נאהבים- מתי הכרתי אותי, בן אדם, כדי לשפוט אותי על קני? מתי הספקת להציץ בדקה החטופה הזו אל בארות נפשי הצלולים, שרק אני מביטה בהם בשגגה כשהשמש שוקעת ונבלעת באופק וצובעת את מימי בכתום-וורוד מסחרר, כשאני רק אני ואני רק לבד? איני מצליחה להגיע אליהם עם הדליים היבשים והסדוקים הללו כדי להראות לכולם עד כמה מימי צלולים, טהורים ונקיים.
איני יכולה להגיד דבר.
אני רק נותנת עוד קצת מהמסכה, עוד גוון שחור נחבא ולא אמיתי- בסה"כ עוד ניסיון פתטי להעתיק את מה שכבר קיים כה עמוק בתוכי, מאז ומעולם.
אני מביטה בך, בן אדם, ושואלת את עצמי האם גם לך יש בארות כאלה, עמוקים כ"כ ונחבאים שגם אני לא רואה? אולי גם אתה בסה"כ רוצה להשקות אותי בעוד קצת מעצמך?
ואולי לא.
אולי זו רק אני, עם הפחד מפני האמת שתתפרץ לפתע כמו לבה מהר מת מבלי שאספיק להסתתר, עם הדליים הריקים והבלתי מסופקים שלי שרק מחייכת חיוך מתנצל כל הזמן ואומרת בדיוק את מה שלא הייתי אומרת, בדיוק את מה שאני לא הייתי עושה, בדיוק מי שלא אני?
רק חיקוי עלוב ולא משכנע של שחקן חובבני.
רק ייצור עלוב ומשקר כמוני.
לבסוף אני רק מחזקת את הרצועות של מסיכתי הנכספת והמכוערת ובוכה מבפנים, משקה את הבאר הפנימי שלי שחלילה לא יתייבש.
למה פגעת בי כל כך, בן אדם, במילותיך הכנות והמזויפות, שרק גירדו את מעבה הבאר שלך?
מדוע גרמת לי להרגיש לא שלמה?
למה גרמת לי להרגיש כמוך...-בן אדם?
ומה חוץ מזה?
ובכן, ידידי וחברותי בבלוג, היה לי יומולדת לפני כ...שבוע, ניראלי. היה ממש כיף...לשם שינוי באמת ובתמיד נהניתי וחברות וחברים רבים קנו לי מתנות ובירכו אותי מכל הלב. היו לי חסרים כמה אנשים...אבל יש לי הרגשה שהם יהיו חסרים עוד לתקופה ארוכה, אם לא לתמיד...
מהדברים שבעיקר קיבלתי אציין את הדג החדש ששונא אותי אחרי שאמללתי את חייו בדג סלומון מעושן כמזון, והחלפת מים מואצת. הוא מנסה לברוח ממני...לאן בדיוק!? O.ם
קיבלתי גם *הפתעה!* כסף, חולצות ממש יפות עם סיפור מצחיק (אינליכוחלכתוב...), בובות פרווה, ספר ועוד כל מיני.
באמת-באמת נהניתי. זה היה יום באמת נפלא.
ומה עוד?
הייתי באיטליה במשך כ-6 ימים, ברומא. היה ככה-ככה. החום היה בלתי נסבל, לדעתי לונדון יותר יפה ומרתקת וכל יום למישהו משהו התחיל לכאוב :\
לפחות קניתי שם בכסף שקיבלתי כמתנה מסבתי האהובה 2 תיקים של "הסיוט לפני חג המולד", חגורה, סיכות והחרא הזה שמחזיק מכנסיים עם כתפיות (אל תצפו ממני לזכור איך קוראים לזה אחרי ערב תרבות מעפן ברמות מהנו"על ועוד בשעה 2-3 בבוקר><).
בנוסף קניתי עוד כמה דברים נחמדים שבאמת לאף אחד לא משנה מה הם.
היה נחמד. אני אוהבת לנסוע עם הורי רק כדי להכיר אותם יותר טוב, כי בסה"כ אני רואה אותם שעתיים ביום במאמץ.עוד רגע איכות...:)
זוכרים פוסט-שתיים קודם "על האהבה המטושטשת שלי?"- ובכן, זה פחות או יותר חלף יומיים-שלושה אחרי כתיבת הפוסט. שכחתי מהר- מה שאומר שזו הייתה רק הידלקות מצידי.
עדיין יש לחיבה רבה לאדם- אך פחות.
3\>
המדריך שלי מהנוע"ל עוזב לצה"ל. זה דיי חבל- הוא היה המדריך הכי טוב והבנאדם המקסים ביותר שם. עשינו לו מחווה והדפסנו חולצות עם דמותו כמו של "סאותפארק".
יצא קצת דהוי אבל נחמד. הוא ממש התרגש=]
שתהיה לו בהצלחה שם...מגיע לו.
אני קצת עייפה פנימית- קוראים לי דברים קיצוניים שלא לדבר מנוגדים;
מצד אחד חלק מהאנשים, נו...מהבנים,חח, מגלים בי עניין יוצא דופן בהתפרצות הורמונים לא מוסברת כלפי. קצת מוזר. מצד שני המון אנשים נפגעים ממני בלי שום עניין מיוחד אחרי שהכירו אותי...ממ...2 דקות? ואז מספרים לי שהם מחבבים אותי הרבההה פחות. אולי תבינו למה מתקשר הסיפור-שפיכת-לבלב-פוסט הזה למעלה. אני...עייפה. אני רוצה לחזור להיות ילדה קטנה ללא דאגות. אני רוצה לישון בשקט, בלי שום זמזומי השפיטה של כולם מעליי.
מצחיק אותי שדווקא אנשים לא ממש..."מהוגנים", "טובים" או "אמתיים" תופסים אצלם מחסה. מה, להיות סחבק היפי זו הדרך להיות טוב? מעניין מאוד...לי זה נישמע כמו ההגדרה המושלמת ל-"זאב בעור כבשה".
הגעתי למסקנה שלמרות הכל, יש לי חברים. יש לי אפילו ידיד ממש קרוב. לפעמים אני עייפה להיות חברה של אנשים. דווקא איתו אני מסתדרת נפלא. אולי מגלל זה שהוא לא בת אנחנו מסתדרים כ"כ? כן...לבנות יש מוח קצת אחר:\.
המלצות:
*להפסיק לקחת הכל כ"כ ללב. זה הורג, באמת...
*ספר- "סיפורה של ליסי"\סטיבן קינג. זהו ספרו החדש שיצא בתרגום. זה ספר באמת מהטובים שקראתי אצלו אם בכלל. טכניקת הכתיבה מיוחדת ומגניבה, המבנה מדהים והשפה עשירה בטרוף.
הסיפור מספר על אישה בגיל עמידה שמסתירה מעצמה את הסודות האפלים שלא לאמר מיסטיים של בעלה-הסופר המנוח- סקוט לנדון, שהוא עצמו, סיפור בפני עצמו. סיפור מסעיר,מרגש, קצת מפחיד ורומנטי.
מומלץ בחום!!!
*ספר- "קרואו לייק"\ מרי לוסון. זהו ספר מדהים שהשאלתי מהספרייה העירונית. הספר הוא בעצם רומן-דרמה-משהו על חייה של קייתי, פרופסורית מובחרת באוניברסיטה. מבנה הסיפור, הדרך של העברת הסיפור פשוט ממוגגים. הסיפור עצמו מרגש כי רובו גולש לילדותה הקשה להורים שנספו בתאונה קשה ועד הדרך הקשה לחיים ולאוניברסיטה. הפר מתאר את ההשרדות הקשה של האחים היתומים, על התככים והאהבה האמיצה. מומלץ מאוד=]
שירים:
Radiohead עם השיר הנפלא creep.
Love Today המגניב של Mika הגיי הכישרוני והמדהים הזה^^
Processed Beats של Kasabian. 100% שמעתם אותו איפשהו...השאלה איפה,חח.
Golden Skans של הלהקה האלמונית Klaxons. שיר מגניב D:
כאן אני מסיימת את הפוסט הארוך הזה בגישה קצת יותר אופטימית^^.
לילה טוב לכולם ובלי שום בלגן!
פלורה העייפה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Flora
