BOO LIFE

הינה, במקום לעשות פונקציות כמו כל אדם ממוצע שפוחד מהמורה הענקית שלו למתמטיקה, אני שופכת את הטחול שלי לוורד ועכשיו גם לכם. אני מרגישה...מוזר.

אני לא מצליחה לתאר בדיוק מה עובר לי בלבלב עכשיו.

לא, אני מרגישה טוב (למרות האפידמיה המוזרה של ההצטננות שתוקפת את סביבתי הקרובה הידועה כ-טל-שי-אימא-סבתא), תודה ששאלתם.

האיברים הפנימיים שלי מתפקדים כרגיל, תודה לאל.

אבל, בפנים, אני מרגישה...נבגדת? נאיבית?? מטומטמת???

אוקי, נכון, אחרי שעליתם עליי- עליתי עליכם. כבר מזמן ניראה לי מוזר עניין הכניסות הגדול יחסית לתגובות שמתקבלות לפוסט.

יש אנשים- טל ושי- שנתתי להם את הכתובת כי לא אכפת לי שהם יקראו אותי באמת, כפי שאני ולא לפי הסטיגמה או הדעה הרווחת או איך שאתם רוצים לראות אותי.

הן חברות האמת שלי ואני מוכנה לשאת בתוצאות של הדברים העולים כאן בפניהן.

זה נכון- "ישראבלוג- החיים הם כאן". כאן אני באמת כנה. כאן לרוב אני = אני.

אני מסתובבת בחבורה של אנשים שלא נחשבים ערסים, רובם הרבה יותר אינטליגנטיים מערס ממוצע, אתם יכולים לקרוא לנו אפילו "פריקים", כי עם כל הכבוד לבולשיט של הסטיגמות- כאלה אנחנו באמת. חבר'ה נחמדים בסה"כ.

אני נהנת לצאת איתם, אני מכירה אותם כבר זמן רב ובכל זאת...לא כולם שם באמת רעיי האמת שלי.

זה שאני מתוקה ונחמדה אליכם לא אומר שאני מוכנה להיות במעמד החשיפה הזה.

אני מרגישה כמו ילדה קטנה שפשטו את בגדייה בכוח כדי לצלם פורנו לפדופילים.

בזמן האחרון יש תגובות נאצה בודדות של "גיבורים" פלונים שמרגישים נורא חזקים, כנראה.

לדעתי הם סתם עלובים.

לטובתכם, חבריי פורצי הבלוגים, אני מקווה שזה לא אתם.

כי אם זה אתם...מתישהו אני אגלה. אולי תצטרכו לשאת בתוצאות.

אולי אני נראת כזו שלא תפגע בזבוב אבל אם, אם תפגעו בי- אתם תראו את כל מזל האריה המתפרץ ממני. זה מסוכן, תאמינו לי.

בכל מקרה, כל מי שביקר כאן ומכיר אותי אישית ולא יידע אותי על היכרותו עם הבלוג- שיתחפף מכאן.

זה חשוב לי מאוד.

אם אתם מעריכים אותי ולו במעט כאדם, צאו מכאן. אני לא פתחתי בלוג כמו רובכם כדי שארגיש חשובה מהתגובות ההמוניות של חבריי שאני תוקעת להם את הכתובת של הבלוג בכל חור וסוחטת את אימא שלהם כדי שיגיבו לי על איזה שאלון אידיוטי או וואנבי סיפור או מה שזה לא יהיה.

הבלוג הזה שלי ונועד בשבילי ולא כדי לרצות אף אחד!

גם לא אתכם.

אני לא רוצה שזה יהפוך למשהו כזה, כמו רוב הבלוגים בעולם, בהם כל אחד מלקק לחבר שלו.

אם אתם רוצים להמשיך לקרוא, לפחות תודיעו על כך!

אל תתנו לי להרגיש כמו ספינה ללא מכ"ם!

באמת, קצת כבוד. תחשבו על זה גם בהגיון- אם הייתי רוצה שתקראו בבלוג הייתי שמה אותו באווי באייסי ותוקעת אותו בכל חור וסוחטת את אימא שלכם. אני לא עושה את זה, נכון!?

אז תחברו... 2+2!

אני מקווה שהפנמתם ולפחות תהיו מספיק אמיצים להגיד לי ש"כן, הייתי בזה שלך...נו! הבלוג המעפן עם העיצוב המזעזע- פלוס?!".

המלצות:

שיר-  הבילויים- שגר פגר.

חג הכיפורים קרב וזו העת בקשת סליחות.

לא, לא אבקש סליחות ותיקון נפש מהאנשים, לא. בפוסט הזה אני אבקש סליחה מכדור קטנטן וירוק-כחול-אפור על רקע היקום האין סופי.

בפוסט הזה אבקש סליחה מכדור הארץ בשם כל בני התמותה.

כדור הארץ בסכנה? הסלבריטיז נוסעים במכוניות "ירוקות"? היה מופע מעגניב של משהו למען משהו נשגב בנושא...הממ, איזה בעצם?

לא כולנו ממש מפנימים את מה שהתקשורת מנסה לחלחל לתודעתנו כמו גשם חומצי שמחלחל לאקוויפרים.

יש מופעים, יש מטרות, יש קוטב מתמוטט אבל אנחנו לא לוקחים את זה לראש וממשיכים לדפדף להורוסקופ ההזוי בעיתוני הנוער שרק מפרסמים וזועקים כל הזמן; "אהאהאהאהאה! טוקיו טואלט מגיעים לארץ!!!".

יופי לנו.

כמה חבל שאנחנו מדלגים באלגנטיות על כותרות זועקות אחרות הזועקות בכאב מר "אפוקליפסה- זו רק אשמתנו".

כן חבר'ה, רובכם (לא כולם), קצת אטומים. אנחנו לא חושבים פעמיים כשאנחנו מדביקים מסטיקים לעוסים מלאי רוק לגדר או כשזורקים פסולת לא אורגנית כמו חפיסות וכוסות פלסטיק בפיקניקים ובים ובטח שלא פוחדים לזהם את הים בבקבוקי בירה ריקים. הרי מה זה כבר יעשה? כלום! זה רק מסטיק, לא?

לא, לא רק. כדי שהמסטיק או הפלסטיק או מה שזה לא יהיה יתפרק, צריך כמה שנים טובות. במקרים רבים אף מאות (!).

בזמן שרבים מחומרים אלו מתפרקים להם באיטיות העצלנית שלהם, הם פולטים רעלים מסוכנים לטבע.

בע"ח ימיים בולעים פסולת אנושית ומתים ממנה, וככה לאט- לאט, מאות סוגים של בע"ח נכחדים מהעולם בעוד שאנו רק עסוקים בבהייה אידיוטית בטלוויזיה בפרסומת של "פוקס".

לא, אני לא אומרת שצריך ממש ברגע זה לשכוח מהמצב הכלכלי הרעוע, להתעלם מהקסאמים השורקים מעלינו ולהניח לשבויינו בשטח האויב. אני רק אומרת שצריך לקחת בחשבון את הטבע שלנו. בלי הטבע לא יהיה לנו היכן לחיות .

עם כל הכבוד לעתידנות, אנחנו עדיין לא גרים על הירח, עוד לא למדנו לחיות בלי חמצן ועדיין אנו זקוקים לאור שמש אמיתי ולא מלאכותי. כולם מצפים לקדמה- אבל היא לא באה לבד על אופנוע של 600 סמ"ק!

אז עם כל הכבוד להכל, אנחנו עדיין יכולים לפחות למחזר בקבוקי פלסטיק ואולי אף לקבל פיקדון זעום של 25 אג' (תתעשרו מזה בטרוף...). אנחנו יכולים לסגור את האור כשאין לנו שימוש בו ולמלא את מכונת הכביסה עד סופה כדי לחסוך אנרגיה. חיסכון אנרגטי כזה לא רק תורם לחשבון החשמל המופקע שלכם אלה גם לא ישרוף כ"כ הרבה נפט\פחם\וואטאבר באוויר.

דברים קטנים כמו לא לזרוק מסטיקים לפחות ליד צמחייה, ולנקות אחר עצמכם אחרי פיקניק ועוד, יובילו לפחות במעט לטבע נקי ובריא קצת יותר.

הקרחונים מתמוטטים, החשמל מתבזבז על שטויות, זנים נכחדים ואנו עדיין מתעסקים בדברים שוליים כמו עם מי יוצאת מאיה בומבילה (למי אכפת?!).

 אז חבר'ה, קצת אכפתיות.

כשמבקשים סליחה ממישהו, צריך גם להפנים איפה טעינו ולתקן את דרכנו עד כמה שאפשר. אז הינה ביקשתי סליחה מהטבע.

אני באמת מצטערת על כל אותם הרגעים כשאנו שופכים על בנך דשא קולה או מדביקים סטיקרים על ביתך עץ. מצטערת, אימא אדמה. לפחות אני לא אעשה זאת שוב, עד גבולות ההיגיון.

גם אתם חבר'ה. לא צריך להירשם לגרין פיס כדי לקבל תוצאות. אתם חיים על הכדור הזה, והכדור הוא עגול- הכל חוזר בחזרה.

קדמה וטכנולוגיה דורשת קורבן מהטבע אבל אפשר גם אחרת.

קישורים בנושא:

  http://www.yarok.org.il/

http://www.sviva.gov.il/Enviroment/bin/en.jsp?enPage=HomePage&enDisplay=view&enDispWhat=Zone&enDispWho=firstPage&enZone=firstPage&p=HomePage

http://kolikant.act4trees.com

|

V

רק עצם הכניסה שלכם לאתר זה תגדיל את הקרבה למטרה. במידה ויהיו מספיק כניסות יתרמו 10000 יורו למען הטבע.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%99%D7%94%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%99%D7%91%D7%94

"צעד קטן לאדם-

     צעד גדול לאנושות", ווילאם אמסטרונג.

המלצות:

All you need is love- הביטלס.

שנה טובה וירוקה,

פלורה^_____^"

שכחתי. איך שכחתי? ממש כך, שכחתי. עוד לפני ששלחתי את הפוסט הקודם, ב-1 בספטמבר, אחרי מסיבה נחמדת-לא-נחמדת  חזרתי הביתה והבטתי על השולחן למקום משכנו של ג'קו אייזנברג- הדג השעיר (כמו ג'קו) והכחול (הוא מעולם לא נהפך לסמל סקס).

דברים ירקרקים צפו במים הזכים לשעבר של האקווריום הקטן, אני מניחה שאלו היו ההפרשות שיצאו מגויותו הכחלחלה.

 כן, הוא מת. הוא צף בתנוחה מוזרה מאוד וקפואה, ככה סתם.

לא, חברים, לא בכיתי. זה לא כי אני בנאדם חזק במיוחד. זו גם לא (אולי דווקא קצת כן) ההשלמה המהירה שלי עם העניין. זה פשוט בגלל שלא...התחברתי אליו.

לא באמת אהבתי אותו.

הוא היה אצלי רק חודש- ועקב טיפולי המסור ו"הנכון"- הוא נפטר.

והינה הסיבות לכך:

1. האכלתי אותו ביומו הראשון עימי בסלמון מעושן ושמנוני. בטח גרמתי לשלשול.
2. התגריתי בו והוצאתי את הערס שבו ^^.
3. האקווריום של ג'קו הונך על יד החלון והוא מת כנראה מהצלייה תחת השמש הקופחת, עד כמה שזה אמור להיות עצוב, זה מצחיק.
4.  שאר הזמן הוא ניסה להפחיד אותי.
5. הוא היה בודד ולא טרף אף אחד(וטוב שכך...).
6. מהחשיפה הממושכת שלו בשמש הוא קיבל גוונים חומים-אדומים כשל פאקצה בקיץ.
7. ליטפתי אותוO.ם
8. האהבה שלי לא סיפקה אותו!

טוב, אין לי מה להגיד חוץ מזה שממש רציתי לאכול אותו לפעמים או לבדוק אם הוא יינשך אותי.

הוא היה...סבבה בדרכו.

תרומתו האמיתית לחיי הייתה ברגע השראה לסיפור על דגים.

כעת הוא נימצא איי שם בשקית זבל מפלסטיק שחור, מרקיב.

בואו נאמר קדיש לזכרו.

קדיש.
                                      ___________________________

מה חוץ?

הכל בסדר, קצת משעמם, מאוד מעייף. אני מאוד עייפה משום מה ואני כמהה לחופשה כמו טיבטי לשחרור מסין (או לנס טי).

בכל מקרה, אימי רצתה שאני וכל המשפחה (אני, הוריי, סבתי המגניבה והדודה הכוסית שלי) ניסע לאנשהו לנופש נטו- כמו אילת או ים המלח. עד כמה שזה הזוי, כמעט ולא היו מקומות- וחוץ מזה כל הנופשונים יקרים בטירוף ובסופו של דבר יותר משתלם לנפוש בטורקיה או יוון.

אז זהו, אני טסה לטורקיה לכמה ימי נופש קצרים.

יהיה כיף J

בכל מקרה, רציתי לדבר כאן על משהו שמתקשר לחופשה שלי.

אוקיי, כפי ששמתם 3> אני טסה הרבה, ואני לא באה ממש ממשפחה מורעבת.

אז יופי, אני טסה הרבה. מה אכפת לכם?!

זה מעצבן אותי, כל המבטים האלה וה"וואי, איזו מליינית", ו"אימא שלך בטח לא כמו האימא שלי", "עוד הפעם טסה?!". לייתר דיוק, אני יכולה ממש לכעוס על אנשים כאלה.

הורי קורעים ת'תחת שלהם בעבודה מאומצת מול מחשבים ואני רואה אותם שעות בודדות ביום. המשכורת שלהם טובה- ולא סתם כך. אתם צריכים לשמוע מתישהו את הדיונים המתמטיים המתוסבכים שלהם כדי להבין עד כמה הם חבר'ה מלומדים, משקיענים וראויים.

אני שונאת כששופטים אותי או את משפחתי ע"פ הבגדים שעלי או החופשות שלי איתם. החופשות האלה הן דרכי היחידה להכיר אותם באמת, לראות אותם יום שלם לשם שינוי.

אני לא רוצה לקחת עימי שום חברה לשום חופשה משפחתית כי זה פשוט- היא משפחתית. עם כל הכבוד לחברות ולשאר הקטע- יש בשביל זה טיולים מהנוע"ל, וטיולים שנתיים.

אני רוצה את הזמן האיכות שלי איתם.

בכל מקרה, הם לא חבר'ה ממש קמצנים ולכן אנחנו מטיילים הרבה. אני מודה להם על כך מכל הלב. בשבילי הם הרבה יותר מהורים ביולוגיים. הם הפסיכולוגים שלי. הם החברים שלי. הם העמודים החזקים שלי שעליהם אני נשענת בעולם הזה.

 לא היה קל תמיד. כשהורי עלו לארץ בעלייה הגדולה בשנות ה-90, הם חסכו כסף על הכל. התכשיט הכי יקר שאימי קנתה לעצמה אז, היה בעלות 15 ₪. זה מדהים שהם הצליחו להתעלות על עצמם כ"כ ולהגיע למצב הנוח- טפו טפו טפו- שבו אנו כיום.

אז תפסיקו עם זה.

אם אתם לא רוצים שאשנא אתכם על כך, תפסיקו להיות שטחיים.

זו לא הבעיה שלי שהוריכם לא יכולים\רוצים\שולחים\מרשים\אוהבים\וואטאבר לנסוע לחו"ל.

זה לא היום הראשון שאני יודעת שאני טסה.

אני פשוט מסתירה זאת, כדי שלא אראה את המבט הקנאי הזה, או הנגעל הזה, או הלא מרוצה שלכם.

מה אני צריכה את זה?

לא עניינכם.

 _________________________        ___________________________________

עוד מעט באה השנה החדשה, ואני רוצה לאחל לכל מבקרי הבלוג ולכל חבריי ומשפחתי שנה טובה!

אני מאחלת לכם רק עלייה, מימוש ואושר וכמובן מתיקות קיטשית ואופטימית כל השנה^^

אני באמת אוהבת אתכם...3> =]