המון זמן לא עדכנתי מכל מיני סיבות אחת הסיבות שכל פעם שרציתי לכתוב פוסט צץ עוד משהו לכתוב עליו ואז ויתרתי על לכתוב ת'פוסט. מרוב שיש הרבה על מה לכתוב כבר לא ידעתי ממה להתחיל ופשוט לא התחלתי .

אז עכשיו סוף סוף אני אעדכן את הבלוג שלי כדי שלא יסבול מחרדת נטישה ><'.

אני לא מצליחה לעכל את העובדה שאני עולה לכיתה יא' זה נראה כ"כ רחוק ומוזר ולא טבעי O.O, כלומר אני עדיין רואה את עצמי כילדה קטנה שעוד לומדת בחטיבה. כשאת קטנה את מסתכלת על המבוגרים יותר ואת חושבת שכשאת מתבגרת את ישר מקבלת על עצמך התנהגות בוגרת וזה ממש לא ככה כלומר גם שאת גדלה את עדיין מוצאת את עצמך מתנהגת כמו ילדה לפעמים ולפעמים את באמת עוטפת את עצמך במעטה הבגרות ומתנהגת כמו שמצפים ממך.

כשהייתי בחטיבה היו אנשים בודדים שאמרו לי להנות מהזמן הזה ולא למהר להתבגר כי אחרי זה אני אתבאס וגם שבעצם התקופה של סיום הלימודים לא כזאת זוהרת... עכשיו אני מבינה למה הם התכוונו, עכשיו אני עולה ליא' והצבא נושף בעורף וכך גם החיים הבוגרים זה לא נראה כזה זוהר כמו שזה נראה לי בתקופת החטיבה.

אינך יכול לברוח, וזה מתקרב

כבר אין לך כוח והזמן מתקתק

זה מכה בך לפני שאתה שם לב

ואין איך להשיב מלחמה ואין טעם להאבק

כל מה שנותר זה להתחנחם בעבר.

רציתי פוסט אופטימי עם נגיעה קלה של סוף ויצא פוסט דכאוני מדי

טוב נו פעם הבאה מבטיחה פוסט אופטימי :)

אז לסיום איזה קליפ שמעלה בי נוסטלגיה