אני שונאת שונאת את התחושת עייפות המסריחה הזאת

עייפות של חום כזה שמרגישים ואי אפשר להפעיל שום שריר

אפילו לכתוב במקלדת כואב לי

מתה לעצום את העיניים. רק כמה דקות והכל יעבור

עוד יותר אני שונאת להיות תשושה ולדעת שהוצאתי את כל האנרגיות שלי על כלום

שזה לא שווה שום דבר. הכל לחינם

כי זה ברור שאני לא אקבל את הציונים שרציתי

וזה ברור שההורים שלי לא יהיו מרוצים מהתעודה

וזה ברור שאני לא אמצא עבודה אחרת

ואני לא אנצל טוב מספיק את החדר כושר

ומצלמה חדשה שאני רוצה כבר שנתיים בערך

לא תהייה לי

אז למה? למה אני ממשיכה להתאמץ

לחפש עבודה חדשה

לחרוש כמו מפגרת

לבכות על ציונים

לקבוע שעות לחדר כושר אפילו שאני לא יכולה

למה לעשות את כל זה

כשאני יכולה באותו זמן לנוח בכיף.. במיתה עם טלויזיה

ועם מישהו שאני אוהבת ליידי

שיחבק אותי

ינשק אותי

ויעשה אותי הכי מאושרת בארץ

איך אני מותרת על דבר כזה מושלם בשביל משו שידוע מראש שייכשל?..

אני פשוט הבנדם הכי מטומטם בעולם.