וואו. הבלוג עדיין חי, זה לא יאומן.
בפעם האחרונה שכתבתי כאן היה נובמבר 2007. בדיוק שנתיים, פחות כמה ימים.
זה מדהים. הבלוג הזה התחיל שבועיים אחרי שחטפו את גלעד שליט, בסיפור על
טיול לילי רגלי שערכתי בין הגבעה הצרפתית לכיוון ים המלח. לא הגעתי לים המלח
אבל הטיול ההוא התחיל בלוג של שנה וחצי, שדעך איכשהו עם הזמן.
למה חזרתי? לא יודע. כנראה שמתאים לי כרגע לכתוב כמה מילים. ואולי עוד אמשיך,
ואולי לא. אם לא הבנתם עד עכשיו, אני לא מתחייב לכלום :))
אולי, אולי, יקרא כאן מישהו שקרא אותי אז. אז לכל אלו מכם שזוכרים משהו עלי,
המון השתנה.
פגשתי את אהבתי הגדולה.
התחתנתי.
עברתי לגור עימה ברמת גן.
אני מקים משפחה.
וכל זה תוך פחות משנה.
נפגשנו דרך אתר הכרויות בשם נמסטה והתאהבנו מיד, והשאר הסטוריה.
אולי אספר יותר בהמשך :)
בכל מקרה, זוכרים שהייתי מחבק-חינמי במרכז הכרמל?
אז זה פסק. ואני לא במרכז הכרמל יותר.
אבל, היום עלתה לי מחשבה שאולי אעביר סדנת חיבוקים בביתי.
אתם יודעים, מפגש שבועי שמטרתו לאפשר לאנשים שלא נעים להם, שאין להם
את מי לחבק, שנבוכים ומפוחדים ממגע אנושי - לחבק בביטחה, בכיף, בקבלה.
חשבתי - טוב, אז אני אכתוב את תוכן הסדנא.
וזה מה שאני עומד לעשות כרגע.
אם למישהו יש רעיונות- הוא מוזמן.
תודה שקראתם! אני מקווה לשוב ולעדכן.
יום מקסים,
כפיר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
