קוולטי טיים עם ג'ו

איזה יופי איזה יופי איזה יופי שירד גשם. אני כה שמחה. (:

באמת, להתעורר לגשם זו אחת החוויות המדהימות ביותר שיש.

תכננתי לכתוב פוסט ארוך על החודש שעבר עלי, על טווילייט ועל שטויות אחרות, אבל כנראה שהתעצלתי. P:

...

משהו נדפק במערכת השמיעה של המחשב שלי וכל השירים שאני שומעת נמצאים בטון גבוה יותר מהרגיל. זה מציק, אך מצד שני גם מאוד משעשע.

הקול של פרדי מרקורי נשמע כלכךכלכךכלכךכלכךכלכך יותר צעירי, הקול של רוג'ר טיילור נשמע עוד יותר מצחיק [אך נהדר (; ] והקול של איימי לי נשמע כמו קול של פופ-סטאר.

רק הקול של ג'ורג' הריסון נשמע רגיל. חה.

[השיר "מוסטפה" של קווין נשמע *אפילו* עוד יותר משעשע ונהדר עכשיו, ענבר. D; ]

אני מאוד מוטרדת מכותבי פאנפיקשן. זה לא דבר חדש, כמובן, רק רציתי להבהיר.

אני אוהבת לקרוא פאנפיקשן; זה אחלה דבר לעשות כדי להעביר את הזמן ולבזבז זמן שאין לך. יש פאנפיקים באמת מדהימים [הסדריק/הרמיוני ההוא, למשל], שללא ספק אקרא שוב בהזדמנות; יש פאנפיקים חמודים, שנחמד לקרוא פעם אחת, כי זה באמת מספיק; יש פאנפיקים גרועים, שממש חבל על הזמן לקרוא אותם [הארי/ג'יני למיניהם >.>]; ויש פאנפיקים שפשוט מטרידים. עזבו את העניין שיש אנשים שכותבים סצינות סקס בנות 10,000+ מילים - אולי באמת היה לשתי הדמויות פצצה - לא ממש איכפת לי albeit freaking me out a bit, אבל השיפים מטרידים. פרד/ג'ורג'? סנייפ/מגונגל? לוציוס/דמבלדור? פילץ'/האגריד? אדוארד/צ'ארלי?

הולי שיט. ;~;

אבל, אין מה לעשות.

אז פשוט אשב פעורת פה מול מסך המחשב כל פעם מחדש - כל אחד והקינקים שלו, אני מניחה. P;

אבל, בתכל'ס, למה זה מפריע לי אם אני יודעת שאני לא אקרא את זה? ו, אם חושבים על זה, יש כמה שיפים שהם כל כך מטרידים שזה מצחיק. מגונגל/קרוקשנקס, למשל.

עזבו, maybe it's just me and my twisted and abnormal and imaginative mind.

עם השיר הזה - http://www.youtube.com/watch?v=pIBfquWADzM - אני ממש רוצה להופיע.