יש תקווה באוויר !! :))

כן אז סגרתי שבת , ואת האמת השבתות אצלנו..לפעמים יש עבודה ולפעמים אין..השבת הזו היתה קצת מעורבבת כזו..

מצאתי את עצמי עובדת ומעסיקה את עצמי והיה ממש אחלה..אבל היו גם שעות שלא היה לי מה לעשות..אז סבבה קוראים ספר

ורואים טלוויזיה וסרטים וגם יצאתי אז לגמרי בן זונה ..והכל אחלה...אבל איך נרדמים? שוכבים לבד במיטה?ומתחילים לשקוע בכל המחשבות?..

אז אני חייבת לכתוב על מה חשבתי..

מי יגיד לי "אני לא יציב על החול הזה?"

ומי יעשה לי את הפרצוף הדובון המקסים העצוב הזה שאני כלכך אוהבת?

ואת מי אני אחבק בלילה כמו שחיבקתי אותה?שהיידים שלי כבר התרגלו לקימורי הגוף שלה?

ומי יתעורר מכל תיז קטן שלי? כל פיפס? ואז יחבק אותי וישאל "קרה משהו?"

למי אני אשים בקבוק מים ליד המיטה ואלך לישון בידיע שבטוח ישתה ממנו בלילה?

מי יבקש ממני להתקשר כשאני מגיעה ? וידאג לי?

מי יגיד לי "יצי בליבלום" ? או בשפה שלי "יצי פצי פלומה" ?

למי אני אוציא בובות מהמכונה ?

המברשת שיניים..הדאורדרנט...הבגדים...

אפילו הגיטרה שנגנתי עליה כלכך הרבה...

הסרטים שלנו..שראינו ביחד..וכן אולי נרדמתי ברובם באמצע..אבל עם מי אני אמשיך לראות?..

הריח שלך שאני כלכך אוהבת..

המקלחת..

הגוף שלך..

התמונות שלך שיושבות לי כאן מול העיניים ,ולא אני לא רוצה להעלים אף אחת מהן..

הטבעת שלך...השרשרת שלי...שאני לא עונדת כבר על הצוואר וזה מטריף אותי

איך שתמיד לפני המסדרים אני מורידה אותה שמה בכיס ואחרי המסדר ישר מחזירה לצוואר..

העבודה שלך שבאתי לעזור לך..

הדרך אלייך..שכבר עברתי בה 200 פעם מאז שאנחנו לא יחד כי כמובן שמרפי מסתכל עליי..

השירים שלנו , המדהימים האלה שכל שניה אני שומעת במקום אחר ..(להזכיר את מרפי שוב..)

וכן גם העובדה שלא הכרתי אותך סתם ..ואיך הכרתי אותך דרך חברה , ודרכך הכרתי עוד מישהי שבמקרה היתה בקורס עם חברה שלי

שמכירה את זה ואת זה ואת זה...וכל העולם הקטן והמחורבן והמזויין הזה שכולם מכירים את כולם וחופרים אחד על השני בלי הפסקה.

וכל אחד שאני רואה ונפגשת איתו רק שואל שאלות ואומר לי "מה?נפרדתן? איך? כלכך אהבתן" והדברים הכי דפוקים שאפשר לשמוע עכשיו..

הים...המסעדות שלנו..האוכל שלנו..

החיים שלנו שדמיינתי אותם יחד..

לאט לאט , הכל יעלם...באמת שאני אתגבר וימשיך הלאה..

אבל אני לא רוצה,אני לא רוצה לזרוק את זה...

כלכך חבל לי..

אני חושבת ששני אנשים שונים משלימים אחד את השני , וככה אף פעם לא משעמם ותמיד יהיה ככה פילפל בקשר..

ואת האמת שאנחנו לגמרי הפוכות..או בעצם..לא לגמרי..כמעט לגמרי..

וקבלתי את כל הדברים שהפריעו לי בה..וגם השתנתי בעקבות הדברים האלו..

תמיד נתתי 100 אחוז ממה שיכולתי והשקעתי את כולי , כל הריכוז שיכולתי ..

וזה לא הספיק..ואני לפעמים שואלת את עצמי .."אם זה לא מספיק..אז מה כן? "

ואף פעם וגם עכשיו אני לא מבינה ולא אבין (כנראה אף פעם) מה לא היה בסדר..במה טעינו..ולמה זה צריך להגמר ככה עם כלכך הרבה אהבה...

אני זוכרת איך שהייתי בקורס וסגרתי כלכך הרבה בבסיס היא היתה שם בשבילי..תמיד..כל הזמן..

אפילו שלחה לי את הקופסא היפה הזאת עם הממתקים שזה היה פשוט חלום בשבילי ..

ואיך היא באה לקחת אותי כשהייתי צריכה טרמפ הביתה..והכל היה כלכך שונה מצידה..

ואז חשבתי על זה לעומק עוד יותר ואמרתי.."ואי..אז פשוט לא הייתי בבית" והיום אני תוהה עם עצמי..זה מה שהיה לה טוב?

לא לראות אותי כלכך הרבה זמן? כי אפשר לדאוג לזה גם עכשיו..

אין בעיה..לא נתראה שבועיים,רק באיזה סופש וזהו..זה באמת יכול להיות מושלם..

ואם ככה טוב לה וזה מה שהיא רוצה,למה אף פעם היא לא אמרה?

אקיצר חפירות ואני יכולה לשקוע בזה כל היום..וגם כל הלילה..(הלילה האחרון - אתמול,לא ישנתי כל הלילה..לא עצמתי עין מרוב מחשבות)

אז כן..לסיכום

אני מומיה עכשיו,זומבי מהלך , לא יודעת מה נעשה איתי.

עדין חרא לי.

עם הפנים קדימה וחיוך מורם תמיד.

ויהיה בסדר...בעזרת השם.

שמישהו יעיר את הבחורה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

וכמובן שיר לסיום :

בשבילך נוצרתי

לא הפסקתי אפילו לשניה

לאהוב אותך בנפש מיוסרת.

וכשהוספתי חטא על פשע

ראיתי איך לפתע

נוצרה פה מציאות אחרת..

וכמו תינוק זוחל

אלייך ,אהובה..

מתפתל כאוב אל זרועותייך

ואולי תראי על פניי את הבושה

נשפכת כמו עפר היא לרגלייך..

בשבילך נוצרתי

רק איתך אני קיים

לידך מרגיש

ובלעדיך נעלם

מול יופייך נושך

את השפתיים ונדהם

איך זה תופס אותי

איך בשבילי את העולם?

יום ולילה תיקון לנשמה..

כינורות בוכים במנגינה מוכרת

ואת עושה אותי שמח

דף חדש אני פותח

ובליבי האש חוזרת..

היום אני בשל

לתת הרבה יותר

לאהוב אותך עד השמיים..

בזכותך למדתי כיצד לא לוותר

לשמור עלינו כמו על העיינים..