לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

החיים על פי אלכס




מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2008

עליות ומורדות החיים


הגיע יום ראשון בלילה ואיתו הטיול שלנו לנגב.
ניראה לי שהמילה המדוייקת היא מסע, מסע ישראלי.
חוסר שינה מוחלט, עייפות משתלטת אט אט והעיניים כבדות. תחילה חשבתי שזה סיוט שהתגשם. העלייה הראשונה על ההר.
זה היה הרגע שבו באמת הבנתי עד כמה אני סובלת מפחד גבהים. הבחילה משתוללת בבטני, עולה לאט למעלה, ואני מרגישה את ראשי מסתחרר.
המדריך מדלג מעלה על הסלעים כאילו היו לכביש סלול מוצק, כמה חבר'ה מאחוריו, ואני מבינה שאני צריכה להגביר את הקצב כדיי לשמור על מרחק קבוע, ואף לצמצם פערים עם המדריך.
עולים מעלה בהר, ואיתה עולה גם הבחילה בגרוני. הפחד של להסתכל למטה משתק אותי, אני רועדת, נחנקת...
הפחד מהנפילה הכל כך אפשרית-מוחי מתפוצץ ממחשבות.
כמעט למעלה, והבקבוק נופל למטה. אני צופה בו מתגלגל למטה, והקיבה מתהפכת לי.
מנערת עצמי ממחשבות, ומכריחה את עצמי להמשיך לעלות.
זהו, ירדתי על ארבע... נשברתי... מה שלא הצלחתי לעשות על שתי רגליים-אני אעשה על ארבע.

זהו, עוד כמה מטרים, והם כל כך קשים.
השרירים בוערים מכאב, הבחילה כמעט ופורצת החוצה, ובעינוי מוחלט אני מכריחה את עצמי לסיים.
הפסקה אחרונה, סידור נשימה אחרון, ככה זה כשיש פחד גבהים-משתק.

זהו, אני למעלה, והעיניים דומעות בשקט. דמעות בלתי נראות ממלאות אותי ואני מרגישה הקלה. הקלה שזה ניגמר
 הקלה שאין לאן לעלות יותר כרגע.
עכשיו פתאום אני מבינה, שלא ההר הוא שהפחיד אותי-אלא הפחד לא להצליח. לא העלייה ששתקה אותי-אלא הרצון לא לאכזב את עצמי.
ושומדבר לא ישתווה להרגשה של העמידה על ההר, ושומדבר לא יחליף את הרגע הזה באחר.
וכלום לא ייקח ממני את הצלחתי.
זה הרגע שלי, כולו שלי, רק שלי...
מי ייתן ואמשיך לעלות, וכולנו נמשיך לעלות..

                ולא נפחד....
נכתב על ידי , 10/11/2008 20:23  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 31

ICQ: 254240288 




2,110

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPargit :) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Pargit :) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)