Live a life worth living

קבענו פגישה הרבה מראש וממש התאמצתי להגיע אליה.

על הקטנה יש להן רק תשבוחות ודברים לשמוח מהם.

ובכל זאת הפרצוף שלי קפא במין מסכה עצובה שכזו, ואפילו הגננת (שממנה אני לא מתלהבת) אמרה לי לחייך.

ולא הצלחתי.

זה כי לא כזה טוב לי שהיא שם.

וזה גם בגלל הריב או הוויכוח המסתכל שנמשך שעתיים שניהלנו בבוקר.

ויכוח תיאורטי יחסית על הילד הבא.

ויכוח שבו אף אחד לא מוכן לקחת יותר מדי אחריות.

וזה כשאני אולי כבר בכלל בהריון...