Live a life worth living

בתוך האימיילים שאני כותבת לעצמי פתחתי תווית חדשה - הורים לשניים.

אני מתעדת בעיקר שנינויות של הגדולה-קטנה ודברים שעוברים על הקטן.

עם האחות בטיפת חלב אני כבר ידידה וותיקה, הביקורים פחת מפחידים לי.

או שהוא ישן טוב יותר, או שהסכנתי טוב יותר עם חוסר שעות השינה, ואני פחות עצבנית.

להיות עם שניהם לבד זה כמעט בלתי אפשרי לאורך זמן, אז אני דואגת לבקש\לשלם על עזרה שפויה שתעביר את השעות בנעימים לכולנו.

השינוי הפעם הרבה פחות "כואב". הזמן שלי מראש לא היה שלי, אז עכשיו זה רק לפצל אותו בין שני ילדים.

יחד עם הגשם שמגיע, והקטנצ'יק שמחייך, אפילו הדכדוך שגלום בכך שהגוף שלי עדיין לא כמו שאני רוצה שיהיה, שהזמן לעצמי לא קיים, שקשה מאד לעשות משהו שקשור לקריירה עכשיו, כל אלו נראים הולמים ביותר.

אז הכל באמת באמת בסדר.

בלילות, עם שני ילדיי בחדר, עם גבר שכבר היינו ביחד בכמה מקומות, כולל בהורות ראשונית,

אני מודה לאלוהים.