הבית שלי מבולגן מאד.
אני קוראת את נעמה כרמי כותבת על מארי קונדו. ואיך שהיא מפרשת אותה קורץ לי.
אני גם רוצה להשליך בגדים ישנים, שברי צעצועים ולצידם משחקים שישמחו ילדים אחרים משלי.
אבל יותר מזה, אני אוהבת מה שהיא אומרת על הסדר:
סדר ש"...ממקד אותנו לא במה אנחנו לא רוצים (כלומר, מה לזרוק) אלא במה אנחנו רוצים
(כלומר, מה להשאיר). שנית, ובאופן קשור, זה מאפשר לנו להתאמן וללטש את
קבלת ההחלטות שלנו בתחום החשוב של מה אני רוצה, וללמוד מה משמח אותי. כדי
לדעת זאת לעיתים קרובות עלי לדעת מה אני לא רוצה (לפעמים זה אפילו יותר
קל). וזאת בהחלט מיומנות שיש לה פוטנציאל התרחבות לתחומים נוספים בחיים, על
אף שיהיו מי שיפקפקו בכך."
אני בתוך התהליך הזה כבר כמה חודשים. תיכף מסיימת תואר אקדמי נוסף, עכשיו הזמן לצאת מתוך מסלול שמכתיב כך וכך קורסים ושביל כזה של שעות לצעוד בו. יש לי מקצוע, יש לי תחום דעת, יש לי ילדים, בית, זוגיות וכח רצון.
ומה אני ?
ומה אני עושה עם הזמן שלי?
שאלות של ייעוד מנקרות לי בראש.
אני חייבת, בוער בי, לברר מה התשוקה שלי וליצור מזה את המקום שלי בעולם.
ובגלל שעוד אין לזה שם של ממש, בגלל שזה לא במסלול מסודר, בא לי לזרוק על דף לבן כל מה שחשוב לי וגם מה שלא, ולנסות מהזרעים האלה להצמיח את ההצלחה שלי.
בטח עוד אחזור לפה עם זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נסיכת פיות