אם יש משהו שתמיד רציתי לשמוע ממנה זה שהייתי כמו בת בשבילה.
בסופו של דבר שמעתי את המשפט הזה ממנה, אבל בזמן שהיה מאוחר מדי בשבילי לתקן את כל מה שעשיתי.
סמכתי עליה, היא הייתה כמו אמא שניה בשבילי.
היא סיפרה לי דברים ואני סיפרתי לה.
את הסוד הכי גדול שלי הפקדתי בידיה.
עד היום אני לא יודעת אם היא סיפרה למישהו
ועכשיו פתאום להופיע משום מקום ולשאול אותה את זה..
התנתקתי. מכולם.
היו לי שבועיים מזעזעים.
שנת 2017 התחילה מזעזע לא מאחלת לאף אחד דבר כזה.
שהבן אדם שהכי שמחת עליו פשוט תוקע לך סכין בגב ומסובב ומסובב הכי חזק שאפשר.
בגלל משהו אחד שאמרת שלא מצא חן בעיניו. בא וגורם לפיטורים שלך ומפיץ עלייך שמועות ומספר סיפורים שאין בהם שום אמת.
והדבר הכי עצוב זה שהמנהלת שלך לא מאמינה לך ומעדיפה להעיף אותך ולא את הבן אדם שעשה לך את כל מה שעשה אפילו שהוא עוד חודש חודשיים עוזב מיוזמתו.
להשקיע את הנשמה שלך 3 שנים באותו מקום, לעזור לכולם, לתת מהלב, לקרוע את עצמך, לעשות מעבר, גם דברים שלא ביקשו.
ולעוף בצורה הכי מכוערת שיש בגלל מצבי רוח של ילדה בת 19 ששם חצי שנה שגם ככה עוד שניה עוזבת.
מי שקרא עד לכאן ולא מבין מה הוא קרא,צודק בכל תגובה שהוא אומר עכשיו. בסיפור הזה אין שום היגיון.
שבוחרים לפטר בחורה בת 23 שמשקיעה את הנשמה שלה 3 שנים באותו מקום ויודעת שהיא לא תקבל שום תמורה ובכל זאת ממשיכה להשקיע.
ובחורה בת 19 שעוד שניה מתגייסת ועובדת חצי שנה ואפילו לא באותה מחלקה כמוני. אבל רק בגלל שדודה שלה עובדת איתי ועבדה עוד המנהלת לפני שהגיעה לסניף שלי.
הזוי כל המצב הזה. הכל קשרים ואינטרסים.
החלטות הגיוניות לא היו כאן, בכלל לא.
זה מה שקורה שאתה מתחבר לאנשים מאוד מהר וחלקם הופכים להיות הלב שלך שאתה מוכן לעשות בשבילם הכל ובסופו של דבר מאכזבים ופוגעים בצורה הכי כואבת שיש.
קרה לי כל כך הרבה פעמים. אבל הסיפור הזה כואב לי בצורה הכי משמעותית שאפשר.
נכון זה חצי מאוחרי אבל נשאר פצע כל כך גדול שרק עכשיו מתחיל להחלים.
זה קשה. כל מילה הכי קטנה שאני אשמע על הסיפור הזה עלי או על האנשים שקשורים לזה פשוט פותחת את הפצע מחדש. לא משנה כמה אני חזקה. זה שלוש שנים שהלכו לפח עכשיו על כלום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Naama ^^