לבד, כ"כ לבד.

כן, מסתבר שב"ה.. שנה אחרי , ואני כבר לא אוהבת אותו,

הבלוג הזה שהיווה עד לפני כמה זמן יומן המתאר את תחושותיי כלפיו , סיים את עבודתו, אני חושבת..

כן, כן.. כמו שאומרים - "אהבה לא חולפת, היא מתחלפת"

אז נכון, היא התחלפה.

פגשתי מישהו חדש.

יכול להיות שהחודשים הבאים יהיו עמוסים בכתיבה ובכאב , משום אהבה נכזבת,

ויכול להיות גם ההפך..

מי יודע?

אני רק יודעת , נכון לעכשיו, שהשבת הזו שהעברתי עם החבר'ה, ואיתו ..

הראתה לי כמה טעו כולם שטענו שהוא סנוב.

הוא העביר בי צמרמורות של ביטחון כשהבטתי בו , וברגע הזה,ידעתי,

מצאתי את מי שחיפשתי כ"כ הרבה זמן.

אז מה היה?

כשעלינו ביום שישי על האוטובוס, הבאתי אותה בהופעה, הגעתי בבגדים יפים, עשיתי פן..

ראיתי שהאו מסתכל, אבל הוא לא אמר כלום, כמו תמיד.

אני וחברה הלכנו לשבת מאחורה, גם הוא בא לשם, אבל עדיין..שום מילה.

נסענו שעה וחצי, הגענו למקום המיועד, התארגנו לשבת, התלבשנו יפה, התבשמנו ,

ויצאנו לכיוון בית הכנסת, התפללנו , חיכינו לבנים, המשכנו למקום בו אכלנו את ארוחת הערב,

ועדיין- יש מבטים, אין מילים.

אחרי הארוחה ישבנו כולם בחוץ, העברנו צחוקים, הרגשתי כ"כ טוב..

ואז הוא הביא איזה בקבוק מים , ושאל מי רוצה לשתות, ישר עניתי "אני",

הוא הביא לי את הכוס, ואלה היו המילים הראשונות והמועטות שדיברנו.

לאחר מכן , בסביבות השעה 2 בלילה , הלכנו למקום הלינה שלנו ויצאנו לבחוץ עם משחק קלפים,

תוך כדי משחק, דיברנו. על שטויות אמנם , אבל דיברנו.

הבנתי שהוא הביא את הקייטרינג והתלוננתי קצת, בצחוק. הוא זרם עם המשחק שלי.

אחרי שסיימנו עם הקלפים ישבנו עוד קצת ושוב דיברנו עד 3 וחצי..

שאז ביקשו מאיתנו להיכנס למבנה כי אנחנו עושים רעש, הוא אמר שנחמד לו, והוא רוצה להישאר.

הלכנו לישון,

למחרת , שוב התעוררנו אמרנו בוקר טוב ויצאנו לארוחת צהריים.

במהלך הארוחה הייתי זקוקה להתפנות.

ביקשתי ממישהי מפתח למקום כלשהו שיש בו שירותים,

והיא הסבירה לי איך מגיעים למקום.

הוא הסתכל ואמר שהוא יכול ללוות אותי.

הוא ליווה אותי ובדרך דיברנו .. וגם כשהיינו שם, ראיתי שהוא מנסה לעכב את השהות שלנו במקום.

אני לא יודעת מה יהיה הלאה,

ואם יהיה..

מעכשיו, הכל בידיים שלו.

אני החלטתי- מספיק עם הפאטתיות.

אני לא אתן לסיפור הזה עם **** לחזור שנית.

*פריקה*