לבד, כ"כ לבד.

שירה דבורה [שם בדוי.] היא חברה שלי.

ולפעמים כשאני חושבת על זה , אני המעריצה שלה.

בשקט , בלב, בלי שהיא או אף אחד אחר יודע , אני מעריצה אותה, את האישיות המופלאה שלה.

הלוואי שהייתי יכולה להיות כמוה.

היא מדהימה, באמת.

יודעים למה?

כי לא אכפת לה.

היא אוהבת את עצמה , והיא מושלמת מבחינתה , וטוב לה.

טוב לה ..וגם לאחרים טוב איתה.

היא לא מתעסקת כל היום במראה שלה, היא לא מתעסקת במה לאכול ומה לא,

היא חיה טוב ב"ה,

ולא, היא לא איזו דוגמנית , היא לא דקיקה ויפיפיה.

יש לה יופי, ואם היא הייתה רוצה היא הייתה יכולה להיות מדהימה ,

אם רק הייתה מסדרת את עצמה כמו שצריך, משקיעה יותר זמן על השיער,

משנה סטיילינג ומורידה כמה קילו.

אבל מה?

לשירה דבורה לא אכפת,

היא מעדיפה להתמקד ולבנות את האישיות שלה.

יש לה חבר שאוהב אותה, כמו שהיא.

היא לא עסוקה כמוני בחיפוש אחרי השלמות.

וזה מה שאני אוהבת בה,

היא שלמה עם עצמה.

מחר יום האהבה ,

עוד יום אהבה ש"אחגוג" עם הכרית ובמחשבות על -

"אני שמנה ובגלל זה אני לבד".

לא יודעת מה יהיה ,

נמאס לי לרדוף אחרי אנשים,

אם הוא רוצה, הוא יבוא.

[כן..]

"שחור לך בעיניים ..הזמן עובר בינתיים..."

אולי אני סתם עייפה...