לבד, כ"כ לבד.

ואולי חלק ממני מפחד לכתוב עליו, להודות בו.

חלק כזה המתנשא, עף גבוה מעל כולם..

צד כזה שאולי כבר לא פוחד.. שאולי כבר לא תלוי.

ואולי כבר לא אוהב?

אני לא יודעת..

ההודעות כבר לא מרטיטות לי את הלב כמו פעם..

אני כבר לא...לא יודעת.

העברתי שבת שלמה מבלי להתגעגע אפילו פעם אחת.

אנחנו ביחד נוסעים, ואני כבר לא מתפללת שהנסיעה לא תיגמר,

אני...אני...

מבולבלת.

הוא הדבר הכי אהוב לי כרגע,

אבל אני לא יודעת אם הוא הנכון לי לתמיד.

אולי יש משהו יותר טוב ?

חמדנות.

אני יודעת שזו הרגשה, וזה יחלוף,

אני מכירה את עצמי יותר מדי טוב.

אבל זה קצת מוזר..