את מטורפת, אני מטורפת, כולנו מטורפים!

וואו, הרבה הרבה הרבה זמן לא הייתי פה.
זה כמו לפתוח את היומן שלי. שכחתי שהיה לי בלוג, אז לא הבנתי למה אין לי תיעודים משנת המכינה, שכחתי שהם פה. והם חזקים ובוערים מאוד.

כמה השתנה ב-3 שנים מדהימות בצהל. כמה השתנתי. כמה שלווה ושקט יש לי במוח, שפעם לא ידעתי למצוא.
נראה לי, שזה כי מצאתי את הייעוד שלי בחיים. כשהבלוג הזה נכתב חיפשתי את הדרך שלי וניסיתי לנסח אותה באמצעות מה שאני אוהבת - שיחות עם אנשים, עומק, אינטלקט, שינוי, לעשות דברים משמעותיים בעולם, לאהוב. אני כבר לא צריכה לחפש מה אני כל כך הרבה. אני מאוד ברורה,  בזה שאני לא ברורה, כמו כל האנשים. שאני לא שחור ולבן, שאני המון דברים באמצע. שאני לא לחוצה ולא רגועה - אני משתנה בהתאם למקום,לזמן ולאנשים. זה כבר לא כזה משנה אם אני אופטימית או פסימית, אם אני דכאונית או משוחררת, אם הבנתי מה המניע שלי לכך וכך והבנתי את המניע שלו לכך וכך. אני מאושרת. החיים שלי יפים. יש לי ייעוד ומטרה בעולם הזה, וגם אותם אני משתדלת לעשות באהבה, הנאה וסיפוק, ועל הדרך ללמוד כל מיני דברים ולהשתדל ללמד. זה כל מה שהייתי צריכה. לדעת שאני טובה - לא מושלמת, זה לא באמת נחוץ, סתם - טובה. טובה לעצמי. טובה לעולם. פחות טובה מאחרים, יותר טובה מאחרים, מה זה משנה. זה תלוי במקום בו אני נמצאת. אני מבסוטית בסך הכל ממה שיש לי. יש לי חלום וכל השאר נרכש, ומה שלא נרכש, אין מה לעשות, אולי בגלגול הבא אהיה 1.66:)
בכל אופן, אני חייבת להודות שהייתי כנה ברמות מאוד עמוקות עם עצמי פה, הודתי בדברים מאוד קשים מול עצמי, ואני די גאה על זה שבחרתי להתמודד ולא לוותר לעצמי. בסך הכל רציתי להגיד משהו לעולם. היום זה קצת יותר מגובש. :)
וכמובן בל נשכח את יובל שהוא ההתחלה של כל האיזון והשקט הזה. לא בטוחה שיכלתי להשיג אותו בלעדי החום והאמונה שלו בי.
כשאני מסתכלת על אחי הקטן והמתבגר, שכשכתבתי פה הוא היה בכיתה ז', והיום הוא בפאקינג י"א, אני תוהה אם הוא יזדהה. נראה לי שכן. חבל שגיל ההתבגרות הוא כזה מזעזע. איזה כיף להיות אחריי, עדיין צעירה ורעננה, אבל בלי כל התהפוכות האלה ועם הרבה יותר איזון, שליטה ובחירה בחיים.
3>