don't promise, just do it

לא, היא עדיין לא הגיע, והנרות שהדליק למענה כבר כבו.

אך הוא עדיין מחכה לה, חסר אונים על הספה שעליה דימיין אותם ביחד.

הזמן עובר והדקות חולפות, אך הוא עדיין מחכה לה, שתבוא. אם בכלל.

הוא מנסה לחשוב על סיבה הגיונית לזה שלא באה, בידיעה שזה סתם כדי לנחם את עצמו.

והחלום שלו, להתחתן איתה בים, כבר מתמוגג..

הוא מקבל טלפון ממנה, היא מבקשת סליחה ואומרת שלא ידעה איך לומר לו את זה אבל..

היא לא בקטע שלו.

כשניתק לה, לא היה לו ברור מה הוא הולך לעשות עכשיו ואיך, אבל ידע שהוא רוצה להפסיק.

כאן ועכשיו.

זה היה עניין של דקה או שתיים..

הוא עלה לחדר של אחיו, שהיה אז בצבא, ולקח את הרובה שלו.

ידיו רועדות, פניו חיוורות, ועיניו דומעות..

ופתאום-בום.

**אם אפשר בלי נאצה, זה יהיה נחמד..**

33> קקרוקה.