don't promise, just do it

הלכת ממני.
לא בפעם הראשונה, ואפילו לא השנייה.
אולי אפילו התרגלתי לזה שאתה הולך. כל פעם מחדש.

ואני מבקשת ממך להישאר.
לא בפעם הראשונה, שלא לדבר על השנייה.
אולי אפילו התרגלת לזה שאני מבקשת שתישאר. כל פעם מחדש.

והמציאות כאילו חוזרת על עצמה.
כאילו אנחנו במין "לופ" שהולך וחוזר על עצמו,
כאילו הכל צפוי מראש, גם הטעויות,
מה שלא מונע מאיתנו לשוב ולחוות אותם.
גם לא את הפגיעות.

כמו כלואים בכלוב המוקף גדר חשמלית,
שמנסים שוב ושוב לחמוק, על אף הידיעה שאין אפשרות.
למרות שהם שבים ומתחשמלים, שוב ושוב.
נוגעים בכל הכוח, ללא מחשבה נוספת,
מחזיקים בזרועות פתוחות את אותם הסורגים המלאים בתקוות מנופצות.
זה ממש דומה לנו, לא?
גם אנחנו, כמוהם, עיוורים כל פעם מחדש,
כאילו מעולם לא חווינו את הכאב הזה, האכזבה, הפרידה.
ואנחנו שבים, בעיניים עצומות, בשאריות התקווה שהתנפצה,

ונוגעים שוב במלוא הכוח באותם סורגים מזויינים.
אולי הפעם נהיה מספיק חזקים לפרוץ אותם?
אומרים שעם מספיק תקווה זה אפשרי.
אולי הפעם זה יסתדר. אולי הפעם, לשם שינוי, אתה לא תברח.
אני לא אתייאש ממך. מהאדישות, מהעייפות שבאה ומתיישבת עליך כל כמה זמן.

במיוחד בשישי, שזה הזמן.

והנה,
אנחנו מספר צעדים מן הסורגים,
מביטים זה בזה,
מנסים לשאוב כוח אחד מן השני.
אהבה חד צדדית והמון תקווה.

נחושים בדעתנו לפרוץ את אותם סורגים שכובלים אותנו.

אתה מוכן?
אולי הפעם אפילו לא נרגיש את הכאב.

ואני.. רצה כמו שלא רצתי מעולם.
מלאה באהבה שלי אלייך, ברצון העז להיות חופשיה שוב, יחד איתך,
כבר במרחק נגיעה מהגדר הארורה, מהסורג המלא באמונות שנמוגו.
ואתה.. עוד נמצא על קו הזינוק.
מסתכלת עליך מאחור, מתבוננת בך, לא יצאת.
ובשנייה שאני נוגעת בשער המוביל ליציאה, אני מסתובבת ומביטה בך,
מביטה לך עמוק לתוך העיניים, כאילו מושכת אותך אליי,
ונעצרת, כשהשער פתוח לרווחה,
מחכה שתעבור את קו הזינוק, ושתתקדם אפילו צעד קטן לקראתי.
ואתה עוד עומד במקומך.
ושוב אני מזכירה לך את אהבתי אלייך.
אולי הפעם, לשם שינוי, תתקדם.
איך לעזאזל אני לא מתייאשת ממך..

ומהקרירות שבאה ומתיישבת עלייך כל כמה זמן.


ושוב, הלכת ממני.
לא בפעם הראשונה, ואפילו לא השנייה,
אולי אפילו התרגלתי לזה שאתה הולך ממני. כל פעם מחדש.

ושוב, אני מבקשת ממך להישאר.
לא בפעם הראשונה, שלא לדבר על השנייה.
אולי אפילו התרגלת לזה שאני מבקשת שתישאר. כל פעם מחדש.


איך אני לא מתייאשת ממך?

הצלחתי לשכוח ממשהו שאהבתי פאקינג 3 שנים.

התאהבתי.

וכן, גם התאכזבתי.

למדתי להעריך. בערך

הבנתי מי באמת חברה שלי, ומי סתם באה אלייך כשצריך (או לפחות כשהיא צריכה)

רבתי עם חברה להמון זמן (עד היום)

התבגרתי, התנהגותית וחיצונית.

עליתי הקבצה במתמטיקה.

עליתי לכיתה ט'.

הייתי בצימרים בעין גב עם כל העולם.

הכרתי פווווול אנשים.

מחנה קיץ 2007 וים אל ים.

איבדתי והרסתי פלאפונים.

איבדתי את המצלמה שלי, שאז הייתה הדבר הכי יקר לי בעולם.

טסתי לאמסטרדם בחנוכה ל10 ימים.

ראיתי את דוד שלי.

התרחקתי מכמה חברות טובות עם הזמן. :\

קניתי פול דברים.

קניתי בגדים.

התמכרתי לצ'יינה טאון.

פיתחתי אהבה עזה לעיר בישראל.

השלמתי עם ידיד טוב אחרי ריב של שנה D:

צחקתי. המון.

בכיתי. גם המון.

עזרתי לחברות בכל מני דברים, וחברות עזרו לי (:

השתפרתי בלימודים. בלי עין הרע.

אני לא רוצה לכתוב דברים שאני מצפה לשנה החדשה, סתם כדיי שלא תהיה עין הרע. (:

תוודה רבה לאנשים שעשו לי את השנה הכיי מדהימה שיש !

אני לא ייפרט כדי למנוע אי נעימויות. ><

את שתהיה שנה מוצלחת, מלאה בכיף, צחוק, ושמחה :)

כמה שפחות עצב, בכי, ואכזבות למינייהן.

באהבה, אור .