אז ככה.
כיף לי.
כיף ברמה שהיא באמת- גבוהה נורא.
כיף לי נורא עם אמא שמשגעת לי את השכל עם כמה שאני כפויות טובה ורעה והבת הכי גרועה שיכולה להיות, שלא שמה לב למה שהיא עושה לי ולאיך שהיא מתייחסת אליי.
כיף לי לגלות בכל פעם מחדש איזה ילדה יצורה ומטומטמת אני.
כיף לי לגלות בכל פעם מחדש שאני לא שווה כלום. לא אני ולא מה שאני מרגישה כלפי אנשים.
כיף לי לגלות בכל פעם שאני לבד. פשוט. לבד. רק אני.
כיף לי לגלות שבאמת עדיף לי לא להיות בעולם הזה, למות, להסתלק מפה,ולגלות בכל פעם שטעיתי שלא עשיתי את זה כבר.
כי הרי בכל פעם אני חושבת על אחרים בהקשר לזה אז אולי אני פשוט אחשוב על עצמי פעם אחת ואעשה את זה ואפסיק לסבול.
אל תגיבו לי. לא כאן ולא באייסיקיו/מסנג'ר. תשתקו פשוט בסדר?.
ביי