אממ לפני שאני נותנת לכם לקרוא את הפרק

אני רוצה להבהיר משהו.

אל תחשבו שאני בבית וסתם לא בא לי לכתוב או כי אין לי כוח.

ממש לא.

אני בכל רגע נתון שיש לי אני דואגת לכתוב.

ולא רק בגללכם אלא בגלל הסיפור עצמו,כי אני אוהבת אותו.

שתבינו שבאותו היום שהודעתי לכם שכתבתי מלא פרקים ועשיתי לכם הפתעה

ושאני אפרסם את זה,אפילו את זה לא הצלחתי לעשות.

הנה כל הפרקים האלה מוכנים עוד במחשב,זה רק עניין של לשלוח וזהו.

אבל אפילו את זה אין לי זמן.

כי אני בצבא וכשאני חוזרת מהצבא אז אני ישר הולכת לעבודה עם המדים

אני אפילו לא עוצרת בבית.

אז באמת באמת תבינו אותי.

אני לא עושה את זה כי לא אכפת לי מהסיפור או כי אני מזלזלת.

יש כאלה שיגידו שאני לא חייבת להסביר ויש כאלה שכן.

אז אני מרגישה שאני כן חייבת להסביר,כי אתם הקוראים צריכים לדעת מה קורה איתי

וזה באמת לא פייר שאתם מחכים למשהו ולא תקבלו הסבר עליו.

אז הנה אני מסבירה את מה שקורה.

והייתי בנוהל שמירות וחזרתי שוש...חזרתי גמורה רצח!!

אני באמת מצטערת אם זה מייאש אותכם אבל זה מה יש :/

אם זה לא מתאים לכם ואתם מרגישים שזה מעצבן אותכם ההמתנה

אז אני באמת מבינה את המצב.

אבל זה המצב הנתון שלי כרגע.

יש עליי הרבה לחץ.

הצבא,עבודה,החתונה של אחותי בעוד חודשיים (בעזרת ה').

ויש לי גם חבר והחברים ומשפחה.

וכמובן שהכתיבה שלי.

אז לסיום נותר לי לומר ש..תהנו מהפרק.

ושיהיה לנו שבוע מעולה.

אגב,לכל מי שיש בלוג מוזמן להצטרף לטבעת הסיפור שלי

זה נמצא פה בצד שמאל [:

פרק 32:"הוראה מלמעלה".

הוראה מלמעלה? נכון שזה נשמע הדבר הכי מפחיד בעולם? אני שואלת את השאלה תוך כדי הקלדה

ומגחכת לעצמי עד כמה שזה אבסורד.

או שבעצם..זה יכול להיות דבר חיובי שיכול לקרות לבן אדם?

זה יכול להיות על כל דבר.

תחליטו אתם.

"על מה אתה מדבר?" היא ניסתה להעמיד פנים "אוי..זה כזה עלוב!" הוא צחק לה בפנים "חשבת שאני טמבל? שאני לא אדע שאת משחקת עם השוטר משחקים למבוגרים?" מיטל התרוממה ממקומה באיטיות "אתה חולה בראש" היא התרחקה מעט ממנו "האמת.." הוא תפס את ידה באגרסיביות "אני מודה שקצת קינאתי" הוא קרא בציניות וצחקק.עידו נכנס אל המטבח "בוקר טוב" הוא קרא בקול נמוך והבחין במבטים המומים שזרקו אליו מיטל וסער "אני מפריע?" הוא שאל בחוסר נוחות.הוא היה בטוח שהפריע להם באמצע משהו.מיטל הביטה בחוסר אונים לעבר סער.שפתיו של סער התהדקו והפכו לקו דק ומפניו נעלם כל זכר של שעשוע.עידו יצא מהמטבח בחוסר ברירה.הוא הרגיש לא רצוי ויצא במהירות האפשרית "את אוהבת להתחכם הא?" הוא הסתובב אליה,זועם "חכה.זה לא מה שאתה חושב.אני נשבעת לך שאין לי מושג מה הוא עוד עושה כאן" "אני דווקא חושב שאת כן יודעת" הוא זרק לה בעקיצה "אין בעיה מיטל.אל תגידי שלא הזהרתי אותך" הוא יצא דלת המטבח בטריקת דלת.היא התיישבה בחזרה על הכיסא.חופנת את ראשה בין שתי ידיה ופניה בישרו דאגה.היא ידעה שסער לא יישאר חייב.

דניאל הכינה את מאי לגן "סבתא,איפה אבא?" שאלה מאי בקול מתוק "אבא בעבודה,הוא יבוא לקחת אותך לגן" היא השיבה לה בזמן שהיא נועלת לה את הנעליים שלה.נשמע רעש מהאמבטיה "מה,עידו כאן?" היא הרהרה בקול והתקדמה אל עבר האמבטיה,וכשפתחה היא נתקלה בעדי חצי ערומה,מתכוננת להיכנס למקלחת צוננת.עדי צרחה בבהלה ואילו דניאל נבהלה מהצרחה שלה "מי את!?" היא שאלה,כולה פליאה "אני..אני ידידה טובה של עידו,מי את?!" היא הידקה את המגבת אל גופה ומפנה לה כמעט את כל גבה "אני אמא שלו!" היא אמרה,כאילו היא האשימה אותה.עדי נעמדה קפואה,נותרה ללא מילים.

מיטל נכנסה אל חדרו של עידו מבלי לדפוק על הדלת "מה אתה עושה כאן?" היא שאלה בהתפרצות.עידו הביט בה מבולבל "מה זאת אומרת מה אני עושה כאן?" הוא שאל בחוסר הבנה "אבא שלי לא דיבר איתך אתמול או משהו?" היא שאלה בהיסוס "אבא שלך? על מה בדיוק אבא שלך צריך לדבר איתי?" לפני שמיטל עוד יכלה להמציא לו איזה שקר,הטלפון של עידו הציל אותה "הלו?" הוא סימן למיטל עם היד,שתמתין לו.בקו השני הייתה אמו,דניאל.היא הייתה נסערת בטלפון "רגע רגע..אני לא מבין כשאת מדברת ככה! מה קרה?" דניאל עמדה הרחק מעדי,שחיכתה בצד כשהמגבת עוד עטופה סביב גופה "בפעם הבאה שאתה מביא לי בחורות לדירה,תיידע אותי!" היא לחשה לו בכעס.עידו הביט במיטל,עיניו הביעו רגש שהיא לא הצליחה להבין "אתה שומע אותי בכלל?" היא המשיכה כשהוא לא הגיב לה.הוא הסיר ממנה את מבטו במהירות הבזק וחזר אל השיחה "כן..אני מקשיב" "עידו.זה ממש לא בסדר! אתה שוכח שיש לך ילדה בבית.אתה לא יכול להביא את הבחורות שלך ככה לדירה ולהפתיע אותי גם כן" היא גערה בו.עידו התרחק מעט ממיטל והידק את הטלפון אליו "אמא,את מוכנה להירגע? היא בסך הכל ידידה שלי.היא הייתה צריכה עזרה ואני עזרתי לה,סיום העניין!" הוא לחש אל תוך הטלפון "היא בחורה טובה.זה לא מה שאת חושבת" הוא התעקש לומר.מיטל הביטה מהצד,מבולבלת.הניסיון שלו שלא תשמע לשיחה,גרם לה לתהות.לאחר מספר דק' של המתנה הוא ניתק את השיחה והסתובב אליה "אני חייב לזוז.אם את מתכננת לצאת,תתקשרי אליי" הוא יצא מחדרו.אולי השיחה הסודית הזאת הייתה רק לטובה,כי בנתיים הוא שכח ממה שהיא אמרה לו.

עמית ישבה בקפיטריה.כבר שעה שנייה ללימודים ואיתי עדיין לא הופיע – היא הרהרה "את היום לבד" הכריז טל ברגע שהוא התיישב לידה "כן.." היא מלמלה בזמן שעיניה מחפשות "איפה החבר שלך?" "כבר אמרתי לך שהוא לא חבר שלי.יש לו חברה" היא ענתה "אז תפסיקי לחפש אותו כל הזמן!" הוא נזף בה "אני לא מחפשת אותו כל הזמן" היא התגוננה "זה ממש עצוב שאת לא שמה לב לדברים שאת עושה" הוא אמר באכזבה וקם ממקומו "לאן אתה הולך?" "זה משנה לך? במילא להיות איתך זה כמו להיות לבד.אין תקשורת איתך" הוא זרק לה בכעס והלך.עמית עקבה אחריו במבטיה ורגשות אשם הציפו אותה,אך הם לא היו מספיק חזקים בכדי למנוע ממנה להתקשר לאיתי,שענה לה בקול ישנוני "למה לא באת ללימודים היום?" היא גערה בטלפון "אני לא מרגיש טוב" הוא מלמל בקול עייף "אני אדבר איתך כבר.." הוא ניתק "רגע! הלו? איתי?" היא ניתקה את הטלפון בעצבנות.הוא לא היה עייף מדי בשביל לא להגיע או חולה מת במיטה – היא חשבה.זה שוב פעם היה קשור לעדי,היא הייתה בטוחה בכך.

זה היום השני שגלית עדיין לא חזרה ויהודה מתחיל להבין שהיא הייתה רצינית מאוד כשאמרה לו שהיא תצא מחייו.הוא ישב במשרדו,בעוד מספר דק' מתחיל הישיבה שלו ובמקום להריץ מחשבות מה הוא הולך לומר בישיבה,הוא מצא את עצמו חושב עליה.

שון נכנס אל המועדון.הדבר הראשון שהראה בעיניו,זה היה סער.הוא דיבר עם שני בחורים של מורדי.זה כבר גרם לו לחשוד שהוא עומד לעשות משהו "מה אתה עושה?" הוא שאל ברגע שהוא שחרר את הבחורים "טוב שנזכרת לבוא" הוא קרא בעצבנות והכניס את האקדח לכיס "מורדי לא זימן אותך?" "לא.חזרתי מחורב,מורדי ביקש שאעשה לו ביקור בית" "הוא לא אמר לך לבוא לכאן?" "אולי פשוט תגיד לי למה הוא זימן אותי ולאן שלחת את האחים ברזילי?" הוא רטן "יש הוראה מלמעלה" הוא המשיך לענות במסתוריות.שעשע אותו לראות את שון מתעצבן "איזה הוראה?" "מורידים את השוטר".

עדי יצאה מחדרו של עידו,לאחר שהתלבשה.היא עדיין הרגישה איך ראשה מסתחרר מכמות האלכוהול ששתתה לילה קודם.היא הביטה במבוכה בדניאל כשהיא התיישבה במטבח.דניאל בדיוק האכילה את מאי לפני שהיא יוצאת לגן "היא כל כך דומה לו" אמרה עדי בחיוך כמבטיה מהופנות אל עבר מאי הקטנה "כן.יש לה את היופי של אבא שלה" אמרה דניאל בגאווה "ומה עם האמא? היא לא בתמונה?" היא שאלה בזהירות.דניאל עקימה פרצוף כשהיא שאלה את השאלה ועדי התחרטה על כך ששאלה.אולי היא הייתה יותר מדי אישית – היא חשבה "לא.היא נטשה אותם כמה ימים אחרי הלידה" היא התוודתה.עדי לא הצליחה להגיב מההלם שפשט על פניה.עידו תמיד העדיף לא לדבר על כך והיא פשוט הניחה שאולי היא נפטרה "ה-הוא בטח לקח את זה קשה.." הוא אמר בגמגום "מאוד" ענתה דניאל בכאב.הבזק של זיכרונות מאותה התקופה חלפה בראשה כמו סרט נע "אבל עידו שלי תמיד היה קשוח.הוא שמר על אופטימיות בשביל הנכדה שלי.הוא קם על רגליו במהירות וידע שעכשיו זה רק הוא ומאי.הוא דאג שלא יחסר לה כלום.הוא אבא מצוין.עכשיו קצת קשה לו עם התפקיד החדש שלו אבל אני ואבא שלו עוזרים לו כמה שאנחנו יכולים.היא כמו הבת שלי" היא נימקה "אבל הוא יודע לפחות איפה היא?" שאלה עדי בסקרנות "את מתכוונת לאמא? לא.היא לא חזרה מאז" היא שיקרה "אבל אני יודעת שעידו חושב עליה גם היום.אני לא מאמינה שהוא הפסיק לחשוב עליה מאז.עברו 3 שנים והוא עדיין לא יצא עם אף אחת.אפילו לא סטוצים" היא צחקקה. עדי חייכה אליה בחזרה "הייתה ביניהם אהבה גדולה" היא המשיכה "הם הכירו בעבודה" "באמת?" שאלה עדי בפליאה "היא גם הייתה שוטרת?" "כן.משם הם כבר ניהלו רומן.הוא תכנן איתה תוכניות גדולות,כמו חתונה וילדים" "עצוב לשמוע את זה" אמרה עדי במרמור "שטויות.הילד שלי חזק.הוא עוד ימצא את אחת שלו" אמרה דניאל כשהיא מביטה בה במבט בוחן "אולי זאת את" היא אמרה לפתע ועדי חייכה במבוכה "לא לא.." "למה לא? את הבחורה הראשונה מאז שהוא הביא לדירה שלו" "אני ועידו ידידים טובים..לא יותר" היא התעקשה לומר.כניסתו של עידו,קטעה את השיחה ביניהם.הוא בחן את פניהן של דניאל ועדי "אני רואה הייתה לכן שיחה עמוקה" הוא ציחקק "קח את מאי לגן.אני הולכת לעשות קניות" הוא הרים את מאי על ידיו "מה שלום הילדה הכי יפה בעולם?" הוא נשקה לה הלחי והסיט את מבטו אל עבר עדי שהביטה בהם בהערצה "איך את מרגישה?" "זוועה.יש לי עוד כאבי ראש" "היית על הפנים אתמול.חשבתי להתקשר לאיתי,אבל ידעתי שאת תרצחי אותי על זה" "מה פתאום!" היא קראה בהתפרצות "אסור שאיתי ידע על זה שאתה יודע!"

מיטל מתפרצת לישיבה של אביה "מיטל!" הוא קרא בפליאה "מה עידו עושה עוד בבית?!" היא התעלמה מכל הסובבים והביטה בכעס אל עבר אביה שעמד קפוא מול הלוח.הוא שלח מבטים אל עבר הנוכחים והם קמו במהירות לצאת "מה את חושבת שאת עושה? אני באמצע ישיבה ואת ככה מתפרצת?!" הוא נזף בה "אבא,אני ביקשתי ממך שתפטר אותו! מה הוא עוד עושה בבית!?" היא התעלמה מדבריו.הוא לא הבין את החומרה בעניין "זה לא יכול לחכות?" הוא שאל בחוסר סבלנות "לא" הוא נאנחה.משפשף את פניו בחוסר סבלנות והתיישבה "שבי" היא התיישבה במהירות "חשבתי על זה שוב.סער לא יכול לשמור עלייך 24 שעות.אני לא מוכן לקחת את הסיכון" "למה אתה תמיד לוקח החלטות במקומי?! אבא,אני מספיק גדולה.סער יהיה איתי בכל זמן שאצטרך ואני לא צריכה את השומר ראש שיכנס בנינו כל הזמן!" "מיטל,זה למען בטחונך" "אתה צריך לפטר אותו" היא נשארה בשלה "אני לא מתכוון לעשות זאת,נקודה!" הוא ענה בעצבנות פתאום "זה לא מעניין אותי אם את גדולה או קטנה,עידו נשאר.זה טוב שהוא נמצא בבית כשאני לא נמצא! שלחתי אותו לקחת את נועם כי אני לא יכול כרגע שהיא תחזור לבדה הביתה,למה יש לי ישיבה..שכרגע הרסת אותה" מיטל נאנחה כשהיא נשענה על הכיסא.לפתע היא הזדקפה ופניה בישרו דאגה.יהודה הביט בה בחוסר הבנה "מה יש מיטל?" "נועם!" היא מלמלה בנימה קודרת "מה עם נועם?!" "היא איתו!" "אני לא מבין אותך!" היא קמה ממקומה ויצאה מהחדר בסערה.

"יש לך ילדה מדהימה" אמרה עדי לעידו כשהם יוצאו מהגן "למה את מסתכלת עליי ברחמנות?" הוא בחן אותה "מה כבר אמא שלי אמרה לך?" "היא לא אמרה לי כלום" היא העמידה פנים "עדי.." "אי אפשר להסתיר ממך כלום הא?" היא נאנחה "אני שוטר למה כבר ציפית? מה כבר היא סיפרה לך?" "קצת! ממש קצת.אמא שלך מאוד גאה בך!" "אמא שלי מדברת יותר מדי" "על מי היא תדבר אם לא על הילדים שלה?" היא הגנה עליה "אל תנסי להגן עליה" "אוקי.אני אעצור כאן" היא אמרה בחיוך נבוך "מה עם איתי?" הוא שינה נושא "מה איתו?" "מה את מתכוונת לעשות?" "כלום.זה נגמר" "אני לא מאמין שהיה ביניכם קשר שהוא לא משפחתי" היא השפילה את מבטה "אני מצטער.לא התכוונתי להביך אותך" "זה בסדר.אתה לא אמור להגיב כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם"

עמית נכנסת אל חדרו של איתי ומעיפה את השמיכה ממנו "מה את עושה?" הוא קרא בקול ישנון והחזיר את השמיכה אליו.היא משכה אותה ממנו שוב "קום!" היא ציוותה עליו "עזבי אותי עמית!" הוא הסתיר את ראשו עם הכרית "אין לי כוח לאף אחד" "לא אני לא אעזוב! אתה לא יכול להיות ככה בכל פעם שקורה משהו שלא מוצא חן בעיניך" היא משכה את הכרית ממנו "אל תתערבי החיים שלי! אני אתנהג איך שבא לי" הוא התרומם אליה "זה מה שאתה רוצה? להיות סמרטוט כל החיים שלך?" היא גערה בו "מה אכפת לך בדיוק? למה זה כל כך אכפת לך? כי את אותי? אולי זה בכלל משמח אותך שאני ככה,שהדרך פנויה רק לך,לא?" היא הביטה בו מאוכזבת "אני לא מאמינה שאתה אומר לי דבר כזה" היא הנידה את ראשה לשלילה "לך לעזעזל" היא דחפה אותו על המיטה ויצאה מהחדר.

נועם יצאה משער בית הספר והתקרבה אל המכונית,בו חיכה לה עידו "שלום ילדה יפה" הוא קיבל אותה בחיוך "אבא שלי אמר לך לבוא לקחת אותי?" "כן.הוא דואג לך מאוד" היא הנידה את ראשה "רוצה גלידה?" הוא שינה את הנושא במהירות "אוי כן!" היא קראה בהתלהבות "יאללה.נפנק אותך היום" הוא הניע את המכונית והחל לנסוע,מבלי להבחין שהאוטו מאחוריו,עוקב אחריהם.

"תעצור אותו!" היא דרשה מהרגע שנכנסה למשרד "מיטלוש! איזה כייף לראות אותך כאן!" קרא מורדי בלגלוג "אתה חייב לעצור את סער! הוא מתכוון לפגוע בו.יש כאן אי הבנה! אני נשבעת" היא ביקשה בחוסר אונים "ולמה כל כך אכפת לך מהשוטר? לפי מה שאני מכיר אותך,את לא בחורה חמה כל כך" "הוא לא קשור למה שקורה כאן.הוא בסך הכל קורבן!" "אני חושב שהבאנו לך מספיק זמן.אין מה לעשות,לפעמים החיים מתאכזרים אלייך" הוא אמר בחיוך מרושע. היא יוצאת ממשרדו בזעם.מה היא חשבה לעצמה שהוא יתרכך – היא גערה בעצמה.היא כבר לא ידעה מי יותר גרוע,מורדי או סער.היא ידעה שאין לה ברירה ואפילו יש סיכוי שאחותה נמצאת בסיכון גם.היא הביטה אל עבר השומר שעמד מחוץ למשרדו של מורדי.

עמית יוצאת מביתו של איתי פגועה וכועסת "עמית,עצרי רגע!" הוא קרא אחריה,מפגר בכמה צעדים ממנה "אתה כזה שמוק!" היא זרקה לו בזמן שהיא מתקרבת אל מכוניתה.הוא תפס את ידה וסיבבה אותה אליו "אני מצטער! את צודקת,אני יצאתי אידיוט לחלוטין.אני לא באמת התכוונתי למה שאמרתי" "בכל צחוק יש טיפת אמת" "זה לא היה מתוך צחוק,זה היה מתוך כעס" הוא תיקן אותה "זה אותו חרא" היא שילבה את ידיה בקשיחות "תפסיקי להיות קשוחה ותסלחי לי" "למה לי? תן לי סיבה אחת למה לי לסלוח לך!" "אני לא התכוונתי לפגוע בך.כי אני לא רוצה לאבד אותך בגלל שאני אידיוט" "אתה מפחד לאבד אותי?" היא שאלה בפליאה "כן.את חשובה לי.למה זה מפתיע אותך כל כך?" "לא יודעת" היא משכה בכתפיה והסיטה את מבטה אל עבר הכביש,מבהירה לו שהיא עדיין כועסת עליו.הוא לקח את ידה והידק אותה לשלו "אז תדעי לך שאת מאוד חשובה לי"

שוקר ערך סיור לבעלים החדשים "טוב,הכרת את הבחורים שלי,הכרת את המקום.נותר לך רק להכנס לתפקיד" הוא סיכם "עידו טל עוד עובד כאן?" "בהחלט.אחד השוטרים היותר טובים שלי" "אני מבין" הוא הניד את ראשו.שוקר הבחין בחוסר נוחות מצידו "למה,יש בעיה?" "לא.הכל בסדר גמור" "אז שנמשיך? אני רוצה שתכיר את הצוות החדש שמיניתי" אותם שלושה צעירים שעידו לא התלהב מהם בשבוע שעבר,עמדו ליד הכניסה "אני בדיוק עובד איתם עכשיו,הם עוד בהכשרה".

עידו עצר ליד קיוסק "אני אלך לקנות" הציעה נועם בנחמדות "מה אתה אוהב?" "תביאי לי וניל" היא יצאה מהרכב ודילגה את הכביש לעבר הקיוסק.הפאלפון של עידו צלצל "הלו?" "עידו! איפה אתה?" שאלה מיטל בקו השני בהיסטריה "הלכתי לקחת את נועם מבית הספר.קרה משהו?" "איפה אתה נמצא עכשיו!?" הוא הביט סביב "אני ליד הקיוסק.ליד הנמל,למה את שואלת?" היא ניתקה "הלו?מיטל?" הוא ניתק את השיחה.הוא ניסה להתקשר אליה,אך היא לא ענתה.

"הוא לא לבד.הילדה נמצאת איתו" " דיווח אחד מהם "זה לא מעניין אותי מי נמצא איתו! תעשה את מה שאני אומר לך" מסר להם סער.

נועם המתינה בתור.

"נועם איתו?" שאל שון בלחץ "כנראה" ענה סער באדישות "לא..לא.."הוא מלמל בהחלטיות "מה לא?!" "היא לא קשורה לעסק.סער,אמרנו שמורידים אותו" סער הביט בו באדישות "זה בעיה שלה שהיא נמצאת איתו.ומה אכפת לך בדיוק? יש לך סנטימנטים לילדה הזאת או מה?" שון הסיט את מבטו לכביש בחוסר נוחות "מיטל לא תשאר חייבת" הוא השיב לו.סער גיחך "מיטל יודעת איפה אני נמצא" הוא קרץ לו והמשיך ללעוס בפראות את המסטיק.שון נשך את שפתיו בעצבנות "אבל מה היא קשורה?! למה לפגוע בה?" הוא התעקש "תגיד לי מה יש לך ממנה?! אתה מתחיל להדאיג אותי!" הוא החל להתעצבן "מה יש לי?! שאתה לא דבק במטרה! אתה מבחינתך להרוג את כולם.צריך להוריד את השוטר? נוריד את השוטר,אבל את הילדה אל תכניס לסיפור! ואני מציע לך להתחיל לפחד ממיטל.שנינו יודעים טוב מאוד מה מיטל מסוגלת לעשות לך אם היא תשמע שפגעת בה" סער הביט בו בחוסר הבנה "לפעמים אתה כזה כוסית שאני לא מבין מאיפה המשפטים האלה שאתה מביא לי" הוא זרק לו בעצבנות והוציא את המירס "איפה הילדה נמצאת? היא איתו האוטו?" "לא.היא הלכה לקיוסק והשוטר ממתין ברכב" שון לקח את המכשיר מידיו של סער "אז תשאירו אותה שם ותטפלו בשוטר,זה ברור?!" הוא הורה להם "כשמש" הם השיבו לו.הוא החזיר את המכשיר אל סער,שהביט בו בהרמת גבה "אני לא מאמין כל כך שאכפת לך מהבריאות שלי אם מיטל תנקום את המוות של אחותה.יש כאן משהו אחר" "על מה אתה מדבר?" סער התקרב אליו "אני מתכוון לזה שאתה מסתיר משהו ואני אגלה את זה" הוא אמר בקול מאיים.שון ניסה להסתיר את החרדה שפשטה עליו.

נועם יצאה מהקיוסק עם שני גלידות בידיה וחיוך רחב פרוס על פניה.זה כבר כמה ימים שהיא לא חייכה ככה,אך החיוך לא ארך להרבה זמן והוא נמחק במהרה כשהבחינה בבחור זר נכנס אל הרכב של עידו ומאיים עליו באקדח.הגלידות נשמטו מידיה בדרמטיות.היא ראתה איך אותו אחד מכריח את עידו להתחיל לנסוע ואילו רכב אחריו עוקב אחריהם.עיניה ההמומות החלו לדמוע והיא עמדה שם קפואה,לא יודעת למי לפנות לעזרה ולספר את מה שראתה.