אף פעם לא

אני ממש מפחדת שהסיבה לכך שכבר 3 שנים שאין לי חבר, ולא הייתי מעוניינת בשום בן אחר חוץ מב לייא, היא שאין לי את הקלוז'ר, הסיום של המעגל , איתו, עם לייא.

הכל התחיל בכיתה ז', פגשתי אותו בפעם השנייה בחיים שלי, כשהפעם הראשונה הייתה בכיתה ה', בצופים (מודה ומתוודה, גמני הייתי פעם צופיפניקית, אבל זה החזיק חצי שנה :)). בקיצור ישר כשראיתי אותו נזכרת שגם בפעם הראשונה שראיתי אותו חשבתי שהוא יפה.

בקיצור התחיל מין קטע כזה של חיזור הדדי ופלירטוט שלא היה מבייש אף -מומחה-לפלירטוט-מקצועי, נסחב חצי שנה, הוא התכוון להציע לי חברות (ילדותי אך מתוק :)), ואז בגלל שבתוך החבורה שהיינו  היה ריב ענק(עצוב, אני יודעת. אבל נחשבנו למגניבים של השכבה:)) אז התרחקנו לגמרי אני ולייא, והתנתק הקשר לקראת סופשנה, כאילו ממש בחודש האחרון הקשר התחדש והתהדק, ושוב היה מחול החיזור של פלירטוט ורמיזות אבל בלי שום הצהרות או מעשים עד לבר המצווה של זועמ, שבה החזקנו ידיים בפומבי, והוא מזמז לי את היד בצורה שלא הייתה מביישת אף ממזמז-ידיים-מקצועי, כמובן שהבטן שלי התפגרה ויצאה לחופשת מחלה, הלב שלי זינק, והרגשתי שאני באמת באמת אוהבת אותו.

בחופש הגדול הקשר התרופף,אבל הוא עדיין הזמין אותי לבר מצווה המצומצמת (מבחינת חברים מהשכבה) אבל הענקית . בהמשך החופש לא היה קשר בינינו.

 בתחילת כיתה ח' הכל התחיל מחדש, המחול , הפלירטוטים, עד חנוכה, שבה אזרתי אומץ ותוך כדי דיבור ב SMS אמרתי לו שאני אוהבת אותו. הוא לא הגיב, ואז לא הגיב, ואז שוב לא הגיב.

ברור שבכיתי בטלפון שעה, על כמה טיפשה אני, ועל כמה שהוא יותר טיפש, ושהוא חרא, ושאני טיפשה, ושהוא מניאק, ואני שונאת אותו אבל אוהבת אותו. וכשחזרנו לבצפר לא דיברנו.  כשלזרנו לבצפר אחרי החופש ידעתי שהוא קיבל את הSMSכי ילדה אחת ינש שמה, באה אלי ושאלה אותי על הSMS ה "מצחיק" שהיא ראתהבהודעות שלו ושאלה אותי מה פשר ההודעה. אמרתי שזה בצחוק וצחקתי מבחוץ אבל הסכין שננעצה לי בלב מבעוד מועד- התסובבה לה בלבי.

 בתחילת כיתה ט' (השנה)הקשר התחזק, ואז התרופף ואז לקראת סופשנה התחזק מאוד מאוד מאוד, לא היו מעשים אבל היו הרבה רגשות, לפחות שלו, הוא כל הזמן ניגש אלי ודיבר איתי, וכל החברים שלו אמרו לי אם אני רוצה משהו כדי שאעשה את המהלך הראשון כי הוא ביישן (דבר הנאמר לי כל שנה לפחות פעמיים מאז כיתה ז) בקיצור הקשר התהדק מאוד מאוד מאוד, עד שכבר חשבתי שיש מצב שאני אוהבת אותו, ואז הייתה עוד פעם מים מריבה מוזרה כזאתי בל"ג בעומר, (שעיקרה באשמת לג הזונה ), וניתקנו קשר.

מאז לא דיברנו.

אף פעם לא התנשקנו, ולא הבענו אהבה אמיתי (למעט תקרית חנוכה), אבל עדיין, כל חיבוק היה תמיד טעון בעודף רגשות, ותמיד היה יותר מזה, כולם הרגישו ככה, ואני בטוחה שגם הוא היה מודע לזה.  ואני חושבת שלא עבר לי עדיין הקטע הזה.

אתם חושבים שאני צריכה קלוזר? או שבכלל אין מה לסגור?

תודה(אם מישהו בכלל קרא והבין את כל זה).

רזונת :] **חיוך שמח-עצוב**