איזה קטע שלפעמים כל מה שנראה לנו חשוב זה כסף.

או עבודה,או לימודים,או תעודות,ציונים,מבחנים..

וכל מה שנעשה כל הדרך אל התואר זה בעצם מה שנעשה בחלק כ"כ משמעותי מהחיים שלנו..

יסודי,חטיבה,תיכון,צבא,פסיכומטרי,השלמת בגרויות

ובשביל מה?

לעסוק בעבודה שתשעמם אותנו יום יום מחדש?

לפתור בעיות לאנשים שיום יום מחדש בא לנו להעיף להם כאפה,

לתכנן פרויקטים שלא חשובים לאף אחד,

ללקק לאנשים "חשובים" כדי להתקדם בחשיבות שלך בעבודה,להיות זה שבעצם מעכשיו צריכים ללקק לו את התחת..

והרי זה מה זה כסף מול הנאה,או אהבה,או אושר,או בריאותאו סתם יום בטלה מסריח שלא עשית בו שומדבר לטובת העולם..?

כלום.

איזה קטע זה שלפני כל אירוע,כל מפגש,כל סתם ישיבה על הברזלים בשכונה כל אחד משקיע בהופעה שלו כ"כ הרבה..

גם אם לא באמת משקיע. יפה מדי? רשמי מדי? מכוער מדי? מוזנח מדי? כדאי ללבוש למקום אחר?

מה בכלל בגדים אומרים עלי,או עליך?

מראה על האופי שלי,על הטעם שלי,אם אני אחראית או לא,אסתטית או לא,יודעת להתאים צבעים או לא?..

ואיך שאנחנו מדברים,וטורחים,ומשקיעים..

הכל כדי שיחשבו עלינו שאנחנו כאלה..

כאלה מה? מתאימים את עצמינו לסביבה.

לרקוד כמו כולם,לדבר כמו כולם,לנשק כמו כולם,לשתות כמו כולם,לעשן כמו כולם,לשמוע מוזיקה כמו כולם,לשחק 'תה פילוסוף כמו כולם,

להיות כזה..מאגניב,כמו כולם.

זה בכלל רע להיות כמו כולם?

אני צריכה לעשות הכל שונה כדי להיות מיוחדת? בעלת אופי חזק? בעלת דעה?

בקיצור,מה שאני מנסה להגיד זה....

לילה טוב.