"הדרך ארוכה ומפותלת,

אני נופל וקם..."

הגעתי לשלב של ההכרה העצמית,

ובמקום לבכות על כמה שכולם חרא-הגעתי למסקנה שהחרא בעצם עוטף אותי מהסיבה הפשוטה שכנראה בי יש המון חרא.

מתגעגעת לשלווה,לתמימות,שכנראה עם הגיל נעלמת.

לאיזה סצנה נכנסתי...

בהחלט לא כיף להבין מה זה יב'ניק,רכז,ל',תלמיד,פולין,ספר מחזור,ובכל זאת, לשמור על קשר עם חברים ולהיות שם לעת צרה.

לפעמים צריך להגיד די,כבר אי אפשר.

קשה לי כל כך...רק לפרוש כנפיים ולעוף.