מצטערת על מצב שבו השארתי אתכם בפוסט האחרון, אבל ובעיקר כמו ששמתם לב אולי מהכותרת, יש תקווה. תמיד יש תקווה.
אני במצב ברוך ד' הרבה יותר טוב. עשיתי שינוי גדול מאוד, בחשיבה, בגישה ובכלל. הדרך לא קלה, הרבה דמעות שפכתי, הרבה כאב לב, לילות ללא שינה וימים בלי אוכל. אבל עכשיו הדברים נראים אחרת לגמרי. אני יודעת שאני קצת משאירה אתכם באפילה אבל בגלל שהכל עוד טרי אז קצת קשה לי לחשוף.
בגדול אספר שהייתי צעד אחד לפני גירושים. וסליחה על הפצצה שאני מטילה. אין אשמים. במצב הזה אין מנצחים רק מפסידים והעיקריים שבהם זה הילדים שסופגים את כל הריקושטים.
אבל תודה לאל שכיוון אותי למקום הנכון, למדריכה הנכונה לספרי המוסר הנכונים. דברים שחשבתי שייקח שנים לשנות השתנו תוך מספר ימים. לא הכל חלק כמובן תמיד יש עליות וירידות, נפילות וקימות. מפרשים את "חדשים לבקרים" על היצר הרע שכל יום הוא כמו חדש להלחם בך ולהפיל אותך - וגם אתה צריך כל יום כוחות חדשים ותחבולות חדשות על מנת להלחם בו. אני מאמינה שעם הרבה תפילה וסיעתא דשמייא אוכל להצליח.
יש לי עוד הרבה ללכת. "עוד הרים גבוהים יש לפנינו, עוד הרים גבוהים וצונני פסגות" אבל אני יודעת שאני בדרך הנכונה.