יום שישי. לילה, מסיבה.

הוא קרא לי לגשת אליו, באתי..

ידעתי מי הוא, אומן בהתהוות, זמר בלהקה מבטיחה מאוד.

בגיל הוא מאוד מבוגר ממני, ב8 שנים.

חתיך הורס..

הכרנו, הוא היה קצת חוצפן, כאילו מותר לו הכל. הבהרתי לו שלא.

המשכנו ביחד למסיבה אחרת, היה כיף להשוויץ בו.

התנשקנו.

הוא רשם לי את הטלפון שלו, שאני אתקשר..

המשכנו כל אחד לדרכו, אני לביתי, הוא לביתו.

היה כיף, הלוואי שיהיה לזה המשך..

קרא לי "קטנטונת", בגלל שאני צעירה ותמימה..

יום למחרת הורדתי מספר שירים שלו, לא יכולה להפסיק להקשיב.

שירים יפים, קול מדהים.

עבר עוד יום, החלטתי שאני מתקשרת לשאול מה קורה.

מהססת, לא יודעת אם הוא באמת מעוניין בי.

מתקשרת בכל זאת, הוא עונה,

אמרתי לו שזאת אני, מלודי, הוא שואל אם אני יכולה להתקשר בעוד כמה דקות כי הוא לא יכול לדבר עכשיו,

אני מסכימה ומנתקת.

לא התקשרתי..

הרגשתי משהו מוזר...כאילו אני לא באמת רצויה..

יש לו את המספר שלי, למה שאני אתקשר בעוד כמה דקות?

שלחתי לו הודעה שצץ לי משהו ושאני לא אוכל להתקשר, "עסוקה".

לא דיבר איתי באותו יום.

בלילה אחותי אמרה לי שראתה אותו יוצא לבלות במסיבה בה היא הייתה, אבל הוא לא היה עם אף אחת.

הוא הסתכל עלייה, אמרה לי שבטח חשב שזאת אני, כי אנחנו מאוד דומות.

לא יודעת מה יקרה בהמשך, אני לא כל כך אופטימית כרגע.

הלוואי שיהיה לזה המשך..

בכל מקרה, בסוף השבוע אני אראה אותו שוב, הוא והלהקה מופיעים וחבר שלו הזמין אותי ואת חברה שלי להופעה, מאחורי הקלעים..

אני רוצה ללכת, לראות אותו, וללכת בכל מקרה להופעה, השירים מדהימים!

הם הולכים להצליח בגדול..

מה שנותר להגיד,

יהיה טוב.

חייבת לשחק אותה ביצ'ית (למי שמכיר את הספר).