תביט במראה רגע.מה אתה רואה?
אם אתה רואה את החיוך שלך והעיניים הזוהרות שלך,
אז אתה אדם אופטימי.
אם אתה רואה את הגבות המחוברות שלך ואת הפצעון שגדל על האף,
כנראה שאתה פסימי.
אנשים בכלל שרואים את עצמם במראה,
רק מנסים לייפות עצמם,
ולא להוריד את הערך שלהם
ולנסות להיות צנועים יותר.
משום מה,
זה נורא אנושי לעמוד מול מראה,
ולנסות לחפות על הפגמים שאלוהים יצר
והאמת, זה גם אנושי לפעמים לוותר.
המראה משקיפה באורות שונים איך שאנחנו נראים,
כלפי חוץ,
כי אדם לא רואה את עצמו מלבד שהוא מסתכל במראה או בתמונה,
אולי בכוונה יצרו אותנו ככה,
כדי שהאנשים שבאמת יכירו אותנו,
אלה בכלל לא אנחנו עצמנו.
המראה תופסת אותנו ברגעים שונים,
בטובים, לפעמים עם השיער מסודר,
או סתם שקמים יפים על הבוקר,
וגם הרגעים הפחות טובים,
אלו שהפצעים והגלדים נפתחים ומתגלים.
המראה היא בעצם האנשים שאנחנו מכירים,
ועוברים לידם כל יום ויום.
אנחנו פגומים כולנו, אנשים,
ואנחנו ניצבים מול מראה כל פעם
שאנחנו מתמודדים עם מישהו,
עם משהו,
וכל פעם נבחנים מחדש,
ולפעמים נתגלה כאנשים טובים,
בגלל מי שאנחנו,
או בגלל מה שאמצנו לעצמנו באותו רגע,
וכאנשים פחות טובים,
שנגלה את החולשות ואפילו נקצין את החסרונות,
אנשים מכירים אותך באופן שונה,
אנשים יאהבו אותך. ישנאו. יקנאו. ישכחו. ייזכרו. ייפגעו. יבריאו. ינשמו.יראו.ישמעו.ידעו אותך.
אנשים תופסים אותנו ברגעים שוניפם,
וככה גם המראה,
לפעמים שאנחנו הכי אמיתיים,
ולפעמים שאנחנו הכי מזוייפים,
אבל מה שאנשים לא הכי מבינים,
שהמראה לא נמצאת כדי שנדע מה לשפר אצלנו,
אלא היא נמצאת שנדע לראות אותנו פגומים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
