לפעמיים החיוך הוא ר ק המסכנה של העצב.

כבר חודש לא הייתי בבלוג המוזנח הזה

אז אני יעדכן אותו

אמ..שבוע שעבר הרגשתי הכי חרא בעולם

הייתי בבית 4 ימים בלי לאכול לשתות בלי לדבר

בלי  ל-צ-ע-ו-ק

בלי שינה כלום

ואז החלטתי להתאשפז יום שישי

התאשפזתי הרופא נבהל ממה שהיה לי

עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב

עדיין על אנטיביוטיקה

הכי חרא שאפילו בבית חולים עשנתי שזה לא היה טוב

לא מצליחה להפסיק|:

אבל עכשיו גם אמא ואבא יודעים סופסוף

בבית חולים כפרה על כולם שבאו להיות איתי

ואורי החמודה עזרה לאיזה אישה אחת מבוגרת לקום מהאסלה

אורי תמשיכי עם המצוות האלה שלך[=

תודה לך על הכל באמת מעריכה את זה

גם אשתי כפרעלייך שהיית איתי[=

וטלטולון חיים שלי מה הייתי עושה בלעדייך אתה

אני אומרת משו אתה אומר אמן

אני כבר לא רוצה את זה!

דייי אני מרגישה שאני מנצלת ואני לא כזאת=[

זהו בהכי קצר אני עדיין בחיים

והחיידק הזה שהיה לי הייתה ילדה בת 5 שמתה מזה

|סטרפטקוקוס|

השביתה הזאת כל כך שינתה אותי

אני כבר לא תמימה כמו שהייתי.

אני לא מאמינה שמילה אהבה

אני מתעבת אותה

זה חרא

אני לא יכולה לאהוב

אהבתי וזה נגמר לא מסוגלת יותר

נפגעתי יותר מידי

סתם סירחון.

אני יכולה לאהוב לא להתאהב.