החיים הפרטיים שלי

כשאתה שומע בחדשות על נערה שהתאבדה בעקבות בריונות ברשת אתה מביע צער וחמלה כלפיה לצד כעס ושנאה כלפי הבריון הפוגע.

בעולם שלנו אנו נוהגים להזדהות עם הקורבן רק לאחר טרגדיה נוראית והעלאת המודעות אליה מצד התקשורת.

אך אם נתמקד בפרטים נראה שאנו מסתכלים על התוצאה ולא על הסיבה.

תמיד נחכה למקרה הבא של בריונות כלפי אדם ונדאג להביע רגשות צער וחמלה רק לאחר הטרגדיה ולא בטרם עת.

הבעיה מתחילה מכך שאנו נוטים שלא לשפוט את עצמנו ואת מעשינו אלא רק את האחר.

קשה לנו לתת ביקורת עצמית ולחשוב פעמיים לפני שאנו פוגעים בנפש האדם.

אני רוצה להגיד לך משהו, קשה ככל שיהיה לשמוע.

גם אתה בריון.

"והילד הזה הוא אני" - חושב שאתה שונה?

אתה בריון בכך שאינך עושה כלום כשאדם אחר סובל.

אתה בריון כשאתה מפעיל עליו לחץ חברתי כיחיד או בקבוצה על מנת להשפיע עליו לעשות כרצונך.

אתה בריון כשאתה "משתמש וזורק" את האדם שמולך ופוגע ברגשותיו ובאמונו בך.

אתה בריון כשאתה מדבר אליו יפה ופוגע בו מאחורי הגב.

אתה בריון כשאתה לא מקבל את השונה ממך ומשתמש בזה כדי לפגוע בו.

אתה בריון כשאתה מצפה שאחרים יתנהגו אליך אחרת למרות שזה לא הדדי.

אתה בריון כשאתה מציג עצמך כקורבן שלמעשה אתה הוא האדם הפוגע.

והרשימה עוד ארוכה...

וולט דיסני הבין כבר קודם. מתוך "מלך האריות".

למה לחכות למקרה הבא שאתה יכול לעצור את זה בזמן?

אז רגע אחד לפני שאתה מעביר אצבע מאשימה על האדם הפוגע,

ראשית התבונן בתוכך.

משם זה מתחיל.