אז כרגיל, לכאן אני בורחת כשאני עצובה.. כשרע לי, כשהדמעות עולות ובאלי להוציא החוצה ואין למי.
הכל מבחוץ יפה כמו תמיד, תמיד חיוך על פני, אבל מבפנים הכל חונק ..
מרגישה ריקנות, ושואלת את עצמי לפעמים- למה? בישביל מה בחרתי בדרך הזאת? למה אני עושה את זה לעצמי?
מה פאקינג חשבתי לעצמי .
מה יהיה שונה משנה שעברה? ..
והדמעות יענו חונקותתתתת, אבל רציני
מרגישה חוסר ביטחון בתחום הזה, התערערות..
אני לא מרגישה מיצוי בשום תחום. אם פעם הלימודים חיפו על הכל.. חלה ירידה גם בלימודים... קשה כלכךךך למרות כל המאמצים
הצטיינות כניראה כבר לא תהיה במחצית הזאת, וזה לא אופייני לבן אדם פרפקציוניסט שכמוני.
בקיצור קשה ההתמודדות עם הכל..
אפשר לומר שמאתגר, אבל מאד קשה.
כלכך מחכה לחופש.
לחודשיים האלה.. של הבילויים, של החוסר מעש ורק כל היום פייסבוק, ים בריכה חו'ל אילתת..
לצאאאת לבלות לראות עוללללם
לחיות כמו שצריך ..
אני חושבת שזו השנה הראשונה שבה אני זקוקה לחופש הזה, מאז ומתמיד.
יאלה עוד קצת.. עוד קצת וזה נגמר.. נקווה שבציונים הכי טובים שיכולים להיות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
