החורף כבר הגיע והוא שונה משציפיתי שיהייה.
רציתי שיגיע ויסחוף אותי איתו, לסערה של מצבי רוח שאני מתגעגעת אליהם.
קיוויתי שהרוח תלטף אותי כמו שליטפה בעבר, ותביא איתה השראה שתגרום לי להתעורר.
קיוותי שהגשם יזכיר את הדמעות הישנות וישטוף אותי בגל של עצבות וקבלה.
קיוותי שהחורף יהייה רומנטי ורך כמו שתמיד היה עבורי.
כנראה שכולנו משתנים הא?
נולדתי בחורף. מאז שאני זוכרת את עצמי זו הייתה העונה האהובה עליי.
הוא מעורר בי רגשות שלפעמים אני צריכה שיזכירו לי שהם קיימים, ועכשיו אני צריכה את זה.
אני כבר לא בוכה, אני לא פורקת שום כאב. אני מתעלמת מהכל.
אני ממש לא אוהבת את החבר החדש של אמא שלי.
לפחות הוא פחות גרוע מהקודם.
עכשיו גל של דמעות מציף אותי, כבר התגעגעתי להרגשה הזאת.
דריה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Forbidden Snowflake