איזה ילדה אחת חמודה, שאלה אותי למה אני ממשיכה לכתוב, אם לא מגיבים לי.
התשובה האמיתית היא, - שאני לא כותבת בשביל תגובות
אני כותבת בשביל לכתוב. מי שקורה פה תקופה..ואני יודעת שיש כמה כאלה יודע שפעם הייתי הרבה יותר יצירתית ומיציתי את עצמי הרבה יותר בכתיבה..ושנשארו לי מדי פעם הברקות של פוסטים מדהימים..אבל רוב בפוסטים הם של עדכונים מה קורה איתי מה חדש וגם ממש לא דיפוזים
בשביל הרבה, בלוג בישרא זה "המקום שלי" ותאכלס כמה שזה מצחיק, יש בלוגים שאני נכנסת אליהם ואני באמת מרגישה שאני נמצאת בעולם, שונה - של האדם שכותב בו וזה בטח אחלה תחושה, אבל אני לא חושבת שהבלוג מתישהו היה ממש הבית שלי או המקום שלי, למרות שהרבה פעמים פתחתי את עצמי כאן, בפניכם.
כבר תקופה שאני מנסה לעשות שינויים קטנים בחיים שלי, לא שרע לי או לא נעים לי דווקא אחלה לי וטוב לי - אבל לפעמים בא כזה לשנות משהו, שיהיה קצת אקשן - גם אם זה לא כולל קפצת בנג'י מהר בתאילנד.
בעיקרון הכל רגיל אצלי, רגיל למדי..לא יודעת אם זה טוב מדי, אבל זה בטח לא רע מדי.
כבר 2 שהלימודים בכלל לא מטרידים אותי בצורה שהטרידו אותי בכיתה ט' <חרדת בחינות נוראית, שהתבטאה בדאון רציני כלפי הלימודים אבל עם זאת, לא פגעה בתוצאות>..אני לומדת והכל הציונים שלי סבבה ויותר, זה לא שאני נגד ללמוד ולהשקיע אבל הם לא תופסים חלק כזה משמעותי בחיים שלי ומתבטאים בחרדה.
מעבר לזה כבר איזה חודש שאני לא בבצפר..פשוט כי אין מה לעשות שם, ויש כל מיני מגנים ובגרויות ושיט כזה שעובר בהצלחה...
חוץ מכל אלה זו תקופה טובה, אני נהנת מזוגיות מדהימה עם הבונבון שלי, ניק שאחרי 3 שנים וחודש לא מתחיל להמאס לי ממנו אפילו לא קצת.
אני עובדת כמעט כל יום בחנות צעצועים כל כך כיפית ונחמדה, ואני ממש אוהבת לעבוד עם האנשים ובמיוחד עם הקטנטנים - עד כמה שזה נשמע מצחיק זה עולם אחר לגמרי..כשבא קטנטן לחנות ומבקש שתמצא לו את הסוניק הכי יפה או ערכת גיבורי על, ואני מתרוצצת אחריו וצוחקת איתו אין יותר כיף מזה, למרות שיש גם את החלק המציק של כל הסחורה - ואני מדברת על ה מ ו ן סחורה, אין מה לעשות יש ויש - אבל נסתכל על זה ככה, לפחות אני כל היום בתנועה.
האמת שבזמן האחרון חשבתי האם זה משעמם אותי, ובעיקרון זה לא משעמם כי באמת שאין לי משהו יותר מדי טוב לעשות בין 4 ל7 וחצי ואני נהנת ומקבלת על זה כסף..לא יודעת.
בפן החברי, רבתי עם החבר ממין זכר, ההכי טוב שלי..בהתחלה לא חשבתי שזה משפיע עליי יותר מדי, מכיוון שהוא התגייס ו"הצלחנו" להתרחק ביותר, והוא הספיק לסיים טירונות, ולא נראה שהמצב משנה..הריב היה כל כך טפשי , האמת שזה יצא ככה בגלל שמאוד נפגעתי ממנו..זה היה ביום העצמאות, והאמת היא שהספקתי לגלות כמה דברים דרך הריב הזה עליו, שאני עדיין לא בטוחה אם הם נכונים, אבל אני מאוד מטערת שגיליתי אותם..אני רוצה שזה יסתדר, כי הוא אדם מאוד חשוב לי, אבל בשביל שהקשר שלנו יצליח ויהיה טוב - אנחנו גם חייבים לקחת חלק יותר חשוב\גדול בחיים אחד של השני וזה מתחיל\אומר קודם כל - להפגש.
עם נישא חצי שלי..ממש חזקתי את הקשר, והקשר תמיד נשאר מדהים. יאירוש בעלי, החבר הכי טוב שלי בעולם הזה - אנחנו תמיד ביחד, גם כשאין לנו הרבה זמן להתראות אנחנו מוצאים את הזמן לבלות אחד עם השני. האמת שבתקופה האחרונה טיפה הזדהתי עם המשפט של אדם ממש מקסים בשם גיא..או ג'וני, שאני קוראת בבלוג שלו ועוד מעט אני אסביר, שעם כל האופטימיות שמאפיינת גם אותי, והשמחה שיש בחיים זה לא מונע את זה ש..אני פשוט אעתיק את כל הקטע, של הפוסט הראשון שלו:
"לפני כמה ימים הייתי עם המון חברים שלי במקום כלשהו.
לרגע עצרתי, שאלתי את עצמי שאלה.
האם בין כל החברים האלה אני מאושר?
זה לא משהו שהצלחתי לענות עליו. ובכנות? אני לא יודע אם אצליח.
יש לי המון חברים ויש לי רגעים שבין כל החברים האלה אני לא יודע אם אני באמת מאושר, מה שמביא אותי למסקנה שהכל בא בתקופות.
תקופת אושר, תקופת עצב, ואפילו תקופה ללא תכלית...
אני לא יודע מה כן טוב ומה לא טוב. אבל ניסיתי להסביר לידידה טובה שלי לפני כשבועים איך תקופה עצובה עובדת, או יותר נכון איך אני מסתכל עליה.
אני תמיד מדמיין מדרגות. המדרגות מתחילות כמו שצריך אבל בכל כמה מדרגות יש מדרגה אחת שבורה.
אז סבבה, עלינו הגענו למדרגה השבורה, נכנסנו לתוכה. הגעתי למסקנה שעדיף לא להסתבך יותר מדי בכמה המצב גרוע ויותר עדיף למצוא פתרון לבעיה. וברגע שאנחנו יוצאים מהמדרגה וממשיכים לעלות, המדרגות תקינות...... עד לפעם הבאה שנכנס שוב למשו מסובך אחר.
זה משהו שימשיך וימשיך וימשיך ולא משנה מה לא נמצא פתרון לבעיות האלה, אבל מה שכן תגידו "זובי על כולם (:". (יענו בולבול זה עם הכובע)"
הבלוג היה קודם של ויאו, ילדה מתוקה למופת שגם בבלוג שלה <שזה בעצם אותו בלוג מבחינת מספר> קראתי תקופה ארוכה, אבל היא החליטה להעביר אותו לג'וני וכמו שאני התחלתי את הפוסט כנראה לא הרגישה שזה "המקום שלה" יותר. בכל מקרה אני ממש אוהבת את הכתיבה של ג'וני את האופטימיות שבו ואת הראייה שלו את העולם, ואני חושבת שחלק מזה באמת מצליח ועובד בזכות השגרת חיים המוזרה אך המיוחדת שלו..
אני אעתיק חלק מהפוסט האחרון שלו, שהוא כתב על עצמו - ואת השאר תצטרכו לגלות כבר בעצמכם..:
"עוד 5 עבדות עליי:
- יש לי שפתיים אדומות מאוד. אדום כ"כ שזה אפילו נראה כמו אודם לפעמים. (זה טבעי^^ ואני מאוד אוהב את זה)
- לא היה חלום שעוד לא הגשמתי לעצמי
- ההורים שלי טחונים רצח למרות שזה לא נראה ככה לפעמים. והם לא מביאים לי כסף כבר שנתיים.
- פעם הייתה תקופה שהייתי שמן לחודשיים ואז הורדתי בחודש 22 קילו. (כיתה ט' ככה)
- הדבר הראשון שאני עושה כשאני קם שניה אחרי שאני פותח את העיניים זה לחייך (ואין לי מושג למה אבל זה מגיל קטן ככה בלי סיבה)"
אני חושבת שאפשר ללמוד הרבה מהדברים שהוא כותב עליהם, גם אם הם פשוט מאוד - עצמו..ואני מזדהה איתו בהמון תחומים והשקפות
אז הנה הבלוג, <מקווה שזה בסדר בכלל..> ותהנו: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=281451&year=2008&month=5
עד הפעם הבאה, שכמו שאתם מכירים אותי - אי אפשר לדעת מתי היא תהיה
אורטיש
בבלוג זה
בכל הבלוגים
