איזו סתומה הייתי פעם.

אויש פשוט אני מסתכלת על ההסטוריה פה וצוחקת.

עלוב, פתאט, פחח.

למה אני חוזרת לפה?

האמת? סתם משעמום.

אין לי מקום לרשום דברים כאלה, מה שיושב לי על הלב

לא שעכשיו אני ארשום פה משהו, יש אנשים שאסור להם לראות.

טוב קורל שתקי.

בקיצור, זהו.

"למה את לא יכולה שיהיה לך טוב?
למה את לא יכולה פשוט לאהוב?
למה איפה שמעולה את מוצאת גם משהו גרוע,
למה את לא יכולה פשוט לשמוע?
לשמוע אותי קורא אליך,
מבקש ממך להפסיק לדאוג.
מבקש ממך לא לפחד, אף פעם.
לא לפחד, ולא לדאוג."
אוך לפני איזה שנה ><