כל אדם נוהג להשוות חברים למשו אחר,

יש כאלה שנוהגים להשוות את החברים שלהם למלאכים- מלאך העזרה שלי, המלאך השומר שלי,

יש כאלה שנוהגים להשוות חברים למשהו שהכי חיובי אצלהם בחיים,

אבל אני,

אני נוהגת להשוות חברים למגירות.

מבחינתי, אדם מורכב משידה, ועד כמה שזה יישמע קצת דבילי בהתחלה עומד מאחוריי זה רעיון.

כל אדם הוא למעשה שידה.

כל הארונות שבשידה זה כל החברים שלו.

לכל בן אדם יש חבר לעזרה, חבר שנקרא "איש סוד", חבר להיפגש כשמשעמם, חבר לרכל, חבר להעביר את הזמן, חבר ליציאות וכדומה.

וכל פעם שהבנאדם צריך משו- מישהו לדבר איתו, מישהו להפיג את השיעמום, מישהו לרכל,

הוא שולף מגירה וככה בעצם את החבר המתאים.

אבל מבחינתי,

את כל השידה עצמה.

כי את, את האשת סוד שלי, ואיתך הכי כיף להיפגש כמשעמם, ואיתך רוב הזמן אני מרכלת ועל ידי זה מעבירה את הזמן, ורק איתך אני יוצאת וכדומה.

אם רק הייתי יכולה לתת לך מבט פנימה ללב שלי,

היית רואה מה החשיבות שלך בעיניי.

החברות אצלנו היא מעבר למשו חומרניי או הבעת חיבה, היא כבר רוחני ונפשי-

כשלך רע, אני יכולה להרגיש את זה,

כשטוב לך, טוב גם לי,

וכשנשבר לך הלב, אני יכולה לשמוע את שלי נשבר גם.

לפעמיים, אני מוצאת את עצמי באותם המצבים שאת נמצאת וכמו שאני תמיד אומרת לך- מרוב שאנחנו באותה הסירה היא עוד שנייה טובעת.

ובפעמים האחרות, כשהחברות שלנו נמצאת במצב של כעס ועצבים,

אנחנו לוקחות את זה כבר נפשי כי רק מהמחשבה שהחברות שלנו נמצאת תחת השפעה שלילית,

ישר עולה הסליחה מהלב ונאמרת בפה,

כי זה לא משנה מי הצודקת,

החברות שלנו משנה.

אני אוהבת אותך פיצ' שלי ואני לא חושבת שלפנייך אני ידעתי מהזה חברות אמיתית,

וכשאת בחיים שלי,

הידיעה שאת חלק בלתי נפרד ממנה,

הופכת כל מחשבה רעה לטובה כי אני יודעת שיש לי עם מי לדבר גם כשאנחנו רבות אני יודעת שאת תתקני את הטעות,

הופכת כל יום חרא לטוב כי יש מי שיעודד ויהיה שם בשבילי.

"איך בדמעתך כאבי,

איך בצחוקך שמחתי".

לנצח פטיס שלי, איתי בלב. ♥