אם נעשה בכאילו שאנחנו מאושרים,

ונעצום את העיניים חזק חזק,

נראה משהו אחר יותר? נראה את מה שאנחנו באמת רוצים לראות?

ואולי בכלל נראה צללים,

אבל זה מה שרצינו לראות,

שונה ממה שאנחנו רגילים מלראות.

הכול אותו דבר, הכול אותו מבט. הכול אותה התנהגות, הכול אותו..הכול.

כמה כבר אפשר לנסות ולחפש את עצמך

ולא למצוא אף פעם?

אפילו לא קצת, אפילו לא רגע.

אם לסבתא היו גלגלים, אז היא הייתה מצליחה לנסוע.

אבל העיקר שהיא הצליחה וההצלחה הזאת הובילה אותה לאושר.

"נגמר הכח
היא לא רוצה לנשום
ואנשים כבר מדברים עליה
כאילו זה הסוף
טוב, מה בסך הכל יכול להיות
היא מקווה מאוד
שכל זה יפסק ובקרוב
ימים רבים הפכו ללילות

ניסתה לשמוח
עשתה כמעט הכל
אך בגרון יש חול
וברחובות עברו מזמן להסתובב
עם לבבות מבטון
ואין מי שיבוא אצלה לישון
עומדת בחלון
שכל זה ייפסק ובקרוב
ימים רבים הפכו ללילות

ולא נראה כאילו יש לזה סוף ."