כ"כ הרבה זמן כבר לא הרגשתי מהזה חוסר אונים, אפילו שכחתי איך זה מרגיש.

לפעמים אנחנו לא מצליחים להאמין פשוט שהאנשים שמביאים לנו קסם ושמחה לחיים בסופו של דבר מתבררים כמזל רע.

ולפעמים, קשה לנו לשחרר מהם. ככה. זה כמו שאתה עובר ליד הים בספירת העומר. אבל סוער בספירת העומר ואסור להיכנס למים ואתה מודע לזה והכול טוב ויפה, אבל ברגע שתעבור ליד הים הכול יישכח כי משהו בים הגדול והסוער והשופע סכנות הזה מזמין אותך אליו ואתה אם במודע ואם לא נשאב לתוך יופיו המרהיב אף על פי כל הסכנות.

ואתה, לצערי, הים שלי. כמו מרבה האירוניה שהכרנו בים. אני יודעת את הסכנות ואני מודעת לחוסר אונים שאתה גורם לי, אבל בכל זאת אני צוללת לתוכך.

מי היה מאמין שמה שחשבתי שהוא המזל שלי, הסתבר כמזל רע. אני לא רוצה את זה, פשוט לא רוצה.

"גלים, גלים של חולות 
עינייך יפגשו את עיניי 
כמו ים נוגע בחוף 
שפתייך יגעו בשפתי." (אמיר דדון- גלים)