כשאומרים לבן אדם "אל תפתח ציפיות" זה כאילו יגידו לילד קטן "יש לך פה סוכרייה אבל אסור לך לאכול ממנה". יש משו אחד ומאז ומעולם, מבריאת העולם ועד התקופה הזאת וזה בעצם השליטה בכוח המחשבה. כל הזמן אנחנו עסוקים בלהילחם נגד המחשבות שלנו שמעלות לנו את הרגשות.
"אל תאהב, אל תפתח ציפיות, אל תפתח רגשות, אל תגיב, אל תילחם על מה שאסור להילחם."
ובכל זאת, עד כמה שאנחנו מודעים לכל הדברים האלה, אנחנו כאילו עושים סוג של עבירה על החוק, על השליטה במחשבה ובעצם עוברים על כל האסור שברשימה. כוח המחשבה או בעצם היצרים שלנו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
