פעם בחיים שלך אתה מוצא את עצמך מובל ללב של מישהו בדרך אינסופית. יש המון פעמים כאלה ותמיד זה נראה לנו כאילו הפעם הזאת היא המיוחדת באמת- בכיתה א' כשמושכים לנועה הילדה הכי יפה בגן בצמות, או בתיכון כשמתאהבים במלכת הכיתה, או בצבא כשאתה ב"קטע" עם אחת מהפלוגה שלך. אבל פעם אחת בחיים האלה, אתה מתאהב כמו מטורף. ולא משנה עד כמה תתאהב בבאות אחריה או בבאים אחריו, תמיד יהיה את האחד המיוחד הזה שעשה לנו משהו שונה ואחר בלב. יהיה רגש דומה, יהיה רגש שקרוב, אבל לא תהיה את אותה ההרגשה של ההתאהבות הראשונית.

ההרגשה הזאת, שיש מישהו לבכות לו ולהתקשר אליו גם אם זה בארבע בבוקר כי "רבתי עם המשפחה" או "כואבת לי הבטן כ"כ חזק צ'ון שלי" או פשוט "אתה פה חסר לי." זה הלשלוח דרך הלב שלך חיזוקים מרחוק לבן אדם הזה לא משנה עד כמה רחוק הוא יהיה, כי הרי מבחינתך גם בבית שלו זה רחוק.

זה להתגעגע לנשיקות, לריח, לחיבוק, לקול שבעיני אדם מאוהב קול אהובו הוא הסאונד הכי אהוב עליו. ומעבר להכול זה להבין שיש אותי, ויש אותך ויש אותנו. שאנחנו ביחד מרכיבים שלם, ושכל אחד משלים את השני במעשיו, במחשבותיו, ברגשותיו.

זה להסתכל על הפנים של הבן אדם שאתה אוהב ולדעת שבעיניך הוא הכי יפה בעולם, כי "כל קופה יפה בעיני אהובה."

אהובוש שלי, אתה רחוק ממני עכשיו יום בסה"כ וליבי חסר אותך כ"כ. המסע הזה שאתה הולך לעבור הוא רק קמצוץ מה שנעבור ביחד. כי כמו שאמרתי לך כבר פעם, אתה הולך להיעלם לי עוד הרבה אבל אני כאן נאמנה לך רגשית. כי אני לא מוותרת על הרגש הזה. אני שולחת לך אהבה וחיזוקים דרך אהבתנו ומאמינה בך מכל דבר אחר בעולם הזה. אוהבת יותר מכל דבר אחר כרגע. ואני לא יודעת אם אמרתי לך פעם, אבל תודה לך שאתה ממלא לי את הלב כל פעם מחדש.