כמה אירוני שמתי שנכנסת לי לחיים, לא ידעתי שמהשנאה הזאת, השנאת חינם הזאת, תהפוך להיות אחש האנשים שאני הכי מוקירה ואוהבת. איך שראיתי אותך בכיתה ז' והכרנו, ושנאתי אותך כי ככה גרמו לי לחשוב עלייך. אבל משהו בבדידות שלך, ובעדינות שלך גרם לי לרצות לגלות מי הבן אדם הזה. וככה היינו מעבירים שיחות של שעות, על גביי שעות. היית מספר לי הכול, הייתי הראשונה לדעת כל תנועה, כל נשימה, כל צעד. אני מתארת לעצמי שבאיזה שהוא מקום, כ"כ פחדת שאני אהיה זאת שאפרוש את הכנפיים שלי ואמריא מהחברות הזאת, אבל הפלא ופלא- לקארמה יש דרך מוזרה לבעוט בך. ואתה היית זה שעפת מהקשר הזה. אם יש משהו שאני אוהבת בך ותמיד אהבתי זה היכולת שלך להיות החבר האמיתי הזה שם תמיד, בשביל כולם. גם לצערי, בשביל אנשים שלא יעריכו אותך ולא מעריכים את זה. מדהים כמה שאני עוברת לידך בביצפר ונותנת לך שלום קטן, שפעם היה חיבוק של לפחות חמש דקות והתחלף בשנייה. שפעם היית דואג לשבת איתי בהפסקות שעות על גביי שעות וכולם אפילו היו בטוחים שאני ואתה זה זוג.

ועכשיו, אני רואה אותך בביצפר, אני רואה אותך בעבודה, ביציאות, ורואה את מי שאתה. את מי שאתה לכאורה מציג לכולם, אבל זה לא אתה. אתה מוכר לכולם אשליה שזה מי שאתה באמת כי ככה הם יאהבו אותך. הכי אירוני, שאפילו את המקום שלך החלפת. פתאום באסיפות של שכבה אתה יושב ליד המקובלים, ליד האנשים שפעם היית רק מייחל להיות חלק מהם. ועוד יותר אירוני, שאתה יושב גבוה ממני. אבל מה שאתה לא מבין, שמי שלא נאמן לדרך שלו לאורך כל החיים שלו, לא הולך אחריי האמת שלו, ונשאר נאמן לעצמו, מתרסק. כי מי שגיבור בתיכון, מה שאתה תמיד חלמת להיות, וזכית לסיפור סינדרלה שלך, מסתבר ככישלון בחיים האמיתיים.

ואני, אין לי כבר תירוצים לאנשים ששואלים למה הקשר בינינו התנתק. כי את האמת? אין סיבה. הקשר התנתק כי הוא התנתק. כי אתה החלטת שלא מתאים לך להיות לידי ולא מתאים לך להיות חלק מהידידות הזאת, כי אתה מוכר לעצמך אשליה שהאנשים שאתה נמצא איתם עכשיו- הם החברים האמיתיים שלך.

לא משנה לאן אתה הולך, תמיד תזכור מאיפה באת. תמיד תזכור מי החברים האמיתיים שלך, מי המשפחה שלך, מי האנשים שעמדו שם איתך ולצידך. כי בדרך לנפילה הגדולה, תצטרך אותם איתך. כי הם יהיו אלה שיחזרו ויהיו שם,למרות הכול, בלי מחיר, בלי תמורה- נטו מאהבה.