סיכום שנה לא יהיה פה,

גם לא תמצית רגשות וחוויות.

כל סוף הוא התחלה של משהו אחר, אמרו לי ביסודי ואת האמת שדי צדקו.

שנה קצת מוזרה,

התחילה מוזר,

עם מועקה בגרון,

אבל אותי לימדו שחצי הכוס המלאה היא תמיד הנחמה שלנו,

והחצי כוס שלי אומרת שתהיה שנה חיובית,

לי ולאהובי הרחוק,

שאומנם לא הצלחנו להגשים את אהבתנו אבל כל אחד יצליח בדרכו שלו עם אהבה בלב.

תהיה חיובית מבחינת ניסיונות חדשים, אהבות חדשות, סטוצ'ים מזדמנים.

ובתחום הקריירה,

שנה ראשונה שבה בגרות בתאטרון, התרגשות גדולה.

שנה של לקיחת אחריות ורצינות,

שעד כמה שאנחנו "פרפרים חופשים" ו"פרי",

כולנו רוצים להרגיש נאהבים.

שנה של התרגשות, של התאהבות, של חוויות, של חיוכים, של אושר ובריאות.

שנה מלאה בתובנות,

ביכולת לזכות להזדמנויות חדשות כל יום.

אני מאחלת לעצמי באופן אישי, שהשנה הזאת אני אמצא את עצמי מבחינת זוגיות כי אצלי אהבה היא בראש מעיינותי, וגם אם נראה לי שיש הזדמנות ואני אתאכזב, תמיד להיחשל ממעשיי וללמוד מלקחים.

שנה של רוגע ושלווה פנימית, שלמה של הצלחה בכל התחומים האפשריים.

ולכולם,

אני מאחלת שכל המטרות שלכם ושל כולנו יתגשמו.

שנה של הגשמה עצמית. ♥

מה הבעיות שלי מה?

למה כל דבר טוב שיש לי בידיים אני חייבת להרוס?

כל פעם האימפולסיביות שלי,

כל הזמן להראות כלפיי חוץ ש"הנה, הצלחתי להשיג את מה שרציתי",

ומרוב שאני כ"כ מרוכזת בעצמי ובכמה שפנאן לי,

אני פוגעת באנשים אחרים ומזלזלת ברגשות שלהם,

וכל זה למה? כי אני לא מוכנה לקבל טוב, כי אני לא יודעת לקבל טוב.

קונים לי חולצה חדשה, אני חייבת ללכלך אותה,

אחותי מביאה לי תיק והכי סומכת עליי בעולם, ואני מלכלכת אותו והורסת אותו,

מישהו מתוודה בפניי על הפחדים שלו, על הרגשות שלו,

ואני יורקת לו בפנים, ואז מקבלת זין בפרצוף.

אני בן אדם דפוק שרגיל רק לחרא, ומרוב שאני רגילה לחרא, אני אח"כ בוכה שאני לא זוכה לאושר.

מגיע לי,

מי שמתנהג כמו חרא מקבל חרא.

לפעמיים פשוט הייתי רוצה שיהיה לי את האומץ,

את האומץ הזה לקפוץ לים כשהוא הכי קר ולהתחיל לשחות,

לעמוד ממש קרוב מול אש,

לקחת החלטות בלי לחשוב יותר מידי.

כמה פעמים בחיים שלי עמדתי מול סיטיאציות שעוד שנייה נתתי ליצרים שלי לשלוט עליי ולעבוד במקומי,

ועם כול הרוע שביצרים,

כמו כל דבר בעולם- רוע לא מתקיים ללא טוב וההפך.

אז עם כל החרא בדבר הזה שנקרא יצר, הייתי רוצה לפעמים לא לעצור אותו ולתת לו לזרום.

כל פעם שיש לי הזדמנות בידיים,

אם זה לאהבה,אם זה להצלחה, כל משו שהוא טוב- אני חושבת אלף פעם ואז מאבדת אותו.

ועד שאני מחליטה לקפוץ למים הקרים, כבר באה השמש ומחממת אותם ואז מאוחר מידי.

אני פשוט נרתעת מדברים טובים,

כי בן אדם שנפגע קשה לו להחזיר אמון,

כל פעם שהוא נפגע זה עוד פעם שהוא מאבד מעצמו, עוד יותר מתווסף לו החוסר ביטחון עד שהוא משתלט עליו.

לפעמיים אני עוצרת וחושבת על החלטות שלקחתי בחיים שלי,

בזמנים אחרים,

וחושבת לעצמי שאולי לא התנהגתי כמו שצריך, או כמו שכן צריך, אבל לא חשבתי יותר מידי-פעלתי.

אני לא אומרת שזה לא בסדר להיות בנאדם עם ראש על הכתפיים ולקבל החלטות,

אבל לפעמיים זה קצת יותר מידי,

עוד טיפה שהיא מיותרת,

עוד מחשבה שמובילה להפסד.

כל זה מניע אותי לעכשיו, שעכשיו יש לי משהו טוב בידיים, ואני מפחדת ללכת על זה.

כי אני מפחדת להיפגע שוב,

ועוד פעם לחזור אלף צעדים אחורה.

תמיד אני אומרת לאנשים "תעיזו" ואני בעצמי מפחדת לעשות את זה, להעיז, לא לחשוב יותר מידי, לא להסס.

לקפוץ למים הקרים אפילו אם אתה לא יודע לשחות, כי איכשהו תסתדר,

לעמוד קרוב קרוב מול האש כי אתה יודע שבסופו של דבר היא תמיד נכבית,

ללכת על הטוב ולא לחשוב יותר מידי.

אני כ"כ מפחדת מכל העסק החדש הזה שנכנס לי לחיים,

וזה כ"כ מוזר לי שפתאום הגלגל הסתובב והפעם הוא לא מכה לי בפנים, אלא נותן לי להיות זאת שמסובבת אותו.

ועדיין-

הפחד והמחשבה העמוקה, לפעמיים היותר מידי עמוקה, משתלטת עליי,

ומונעת ממני "לזרום".

קבלת החלטות אומנם עושות אותנו בוגרים יותר, אבל לפעמיים, צריך לפעול לפי הרצון ולא לפי הנכון.