כ"כ הרבה זמן כבר לא הרגשתי מהזה חוסר אונים, אפילו שכחתי איך זה מרגיש.

לפעמים אנחנו לא מצליחים להאמין פשוט שהאנשים שמביאים לנו קסם ושמחה לחיים בסופו של דבר מתבררים כמזל רע.

ולפעמים, קשה לנו לשחרר מהם. ככה. זה כמו שאתה עובר ליד הים בספירת העומר. אבל סוער בספירת העומר ואסור להיכנס למים ואתה מודע לזה והכול טוב ויפה, אבל ברגע שתעבור ליד הים הכול יישכח כי משהו בים הגדול והסוער והשופע סכנות הזה מזמין אותך אליו ואתה אם במודע ואם לא נשאב לתוך יופיו המרהיב אף על פי כל הסכנות.

ואתה, לצערי, הים שלי. כמו מרבה האירוניה שהכרנו בים. אני יודעת את הסכנות ואני מודעת לחוסר אונים שאתה גורם לי, אבל בכל זאת אני צוללת לתוכך.

מי היה מאמין שמה שחשבתי שהוא המזל שלי, הסתבר כמזל רע. אני לא רוצה את זה, פשוט לא רוצה.

"גלים, גלים של חולות 
עינייך יפגשו את עיניי 
כמו ים נוגע בחוף 
שפתייך יגעו בשפתי." (אמיר דדון- גלים)

"אז רק שתדע, שאפילו אם ראיתי אותך פעם אחת, זה עדיין השאיר בי טעם של עוד. כי אני יודעת שאתה צריך לסדר לעצמך את המחשבות קצת וזה בסדר מבחינתי, אבל אל תשכח לפנות לי מקום קטן במחשבה, כי לך יש מקום אצלי במחשבות אפילו אם לא כל הזמן.

ואני מקווה שהכול יסתדר לך יותר ממה שזה יסתדר לנו, אם קיים דבר כזה "אנחנו".

אתה ממש גורם לחיוך שלי לעלות על הפנים בלי להתאמץ, ואל תספר לאף אחד אבל...הקול שלך הוא הצליל שאני הכי אוהבת. במיוחד כשאתה כ"כ רחוק וקשה לשמוע אותך.  ושתדע, שהשוני שלך גורם לך לבלוט בעיניי, ואל תשכח את זה גם בחיים, כי זה מה שגרם לי להסתכל עלייך. אני רוצה ללמוד אותך ואת החיים שלך, להכיר את המשפחה שלך ואת כל החיים שלך, אני רוצה להיות חלק מהם. אבל יותר מהכול, בקשה אחת קטנה- אני רוצה שתהיה כאן. כי כבר קשה לי להתגעגע."

מאז שאני קטנה, ועד עכשיו, תמיד האמנתי במלאכים. כשאתה קטן, אתה מדמיין מלאך כמו הבובות חרסינה שמוכרים בחנויות, יפה כזה עם פנים חלקות ומשורטטות, וכנפיים עם נצנצים עליהם וכל זה בתוספת שמלה קטנה וירוקה ונעלי בובה.

כשהייתי בגיל קצת גדול יותר, הייתי מאמינה אפילו שמלאכים הם השליחים של אלוהים, ויצרתי לעצמי מין אמונה כזאת במלאכים. וכולם היו מגיבים בצורה קצת צינית ומוזרה- "איך אפשר להאמין במלאכים? הם לא קיימים בכלל!"

ככל שאתה יותר גדל, אתה נחשף ליותר וליותר דברים וככה בעצם אתה קולט שהדברים הם לא באמת כמו שהיית קטן, שאז הדמיון היה הנשק שלך המוביל אותך להרכבת המציאות.

ככל שיותר גדלתי והגעתי לגיל מסוים, הבנתי שבעצם המלאכים הם קצת יותר גדולים מגודל כף יד, והפנים הם בד"כ לא הכי משורטטות בעולם, והם אפילו בלי כנפיים. אז מה בעצם הופך אותם להיות מלאכים? והתשובה לכך תהיה -  הנשמה שלהם.

כל בן אדם שמופיע בחיים שלנו יש לו משמעות. ולפעמים, אנחנו לא שמים לב שדווקא האנשים שאנחנו הכי פחות מתארים לעצמנו שיפלו לנו בגורל- אם זה אנשים שאנחנו רק יכולים לייחל שיסתכלו לכיוון שלנו, לבין אם זה אדם שאנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו ומסתכלים עליו רק בתור משהו מסוים, לעיתים מוכיח את עצמו כמלאך שלנו. אם זה המלאך השומר או המלאך המשמח, או אפילו המלאך השובב.

ומה שבעצם הופך את האנשים האלה למלאכים, זאת הנשמה שלהם שמחזקת אותנו ומופיעה בחיים שלנו בזמנים קשים או טובים.

דוגמה לבן אדם שלא יודע מה זאת אהבה בחיים שלו, ולא דואג, ונוח לו המצב בו הוא נמצא ופתאום מופיעה לו המלאכית שלו שמראה לו הצצה לתוך העולם הזה ומלמדת אותו מלא דברים שלא חשב שקיימים בכלל.

או להבדיל, כשבן אדם נמצא בתקופת סערה בחיים שלו ועומד לצידו חבר כמו אח שמוכיח את עצמו מעל ומעבר ועוזר לו לעבור את התקופה הזאת כמו גדול, כי הוא יודע שאחריי כל סערה באה השקט.

לכל בן אדם מוצמד המלאך שלו שהוחלט שהוא יהיה עבורו, ולפעמים אפילו מעורב קשר רוחני קצת יותר, ולעיתים אחרות קשר פיזי או מיני, ולעיתים, קשר שבנוי על כימיה טובה. ככה, שלכל מלאך יש שליחות מסוימת להגן על בן אדם מסוים.

בגלל זה המון פעמים כשאנחנו פוגשים אנשים מסוימים שמופיעים לנו בחיים, אנחנו מרגישים שאנחנו כבר מכירים אותם, או שראינו אותם בעבר - אם זה מ"גלגול קודם" או "מכתוב" למאמינים שבינינו, ואם זה סתם מהמזל שלנו.

בכל אחד מאיתנו מסתתר בעצם סוג של מלאך, אם זה במסווה ואם זה בגלוי, אם זה ביופי – "וואו, את יפה כמו מלאך", אם זה בשם ואם זה בפנימיות, שהרי מה שקובע אם אתה מלאך, היא הנשמה שהיא למעשה הפנימיות.

מלאכים כן קיימים, ולא בהכרח כמו שהם מוצגים בסיפורי אגדות. המלאכים האמיתיים הם האנשים שסובבים אותנו, שמופיעים בחיים שלנו.

"אז תהיה נחמד לאיש זר, כי אף פעם אי אפשר לדעת, זה יכול להיות מלאך שבא ודופק בדלת ביתך."