כייף לפתוח את השבוע עם 94 במתכונת בקולנוע שהייתי בטוחה שאכשל בה,

כייף לפתוח את השבוע כשהחליפו לי בחדר סופסוף מזגן חדש שאשכרה מקרר,

כייף לפתוח את השבוע בבילוי ספונטאני עם החברה הכי טובה במסעדה ולנסות לטעום משהו שמעולם לא ניסיתי ולהיות מופתעת לטובה.

אבל למרות הכל משהו חסר .

בשיעור פסיכולוגיה אני עורכת מחקר בנושא זוגיות בקרב בני נוער (אם אתם בגיל ההתבגרות ונמצאים בקשר זוגי אתם יותר ממוזמנים להיכנס לכאן ולעזור לי במחקר), וגיליתי בי דבר מאוד מוזר - בדרך כלל אנשים נמשכים לאדם שנמצא קרוב אליהם, זה יכול להיות ידיד טוב, שכן, מישהו שהכרתם בחבורה שלכם דרך חברים, סתם מישהו שיצא לכם להתקל בו לא מעט והחלטתם לנסות ולפתח קשר - אבל יש בי פאק כזה שאני תמיד נכנסת לקשרים ממרחק, משהו בזה מלהיט אותי - תהרגו אותי אבל אני לא יודעת למה אני לא מוצאת לי מישהו מתאים בסביבה שלי ותמיד מסתכלת רחוק...אולי זה הגעגועים, הכמיהה הזאת לאדם אהוב שמחכה לנו איי שם בנאמנות מוחלטת...אולי זה מה שעושה לי את זה? 

יש לי ידיד טוב, הכי טוב למעשה, שאני והוא מכירים מכיתה ד' - הוא דלוק עלי כבר שנים ובחיים לא הצלחתי לראות בו מעבר לאח. לפני כמה שבועות יצאנו יחד לסרט כל החבורה, והייתה שם בחורה שהוא ממש מצא חן בעיניה וכנראה שגם היא בעיניו ונוצר בינהם חיבור מיידי והיום הם יחד כבר כמעט חודש. אני כל כך שמחה בשבילו שהוא מצא לו בחורה מקסימה שמתאימה לו ומחזירה לו אהבה, אבל לפעמים הוא עורך איתי שיחות עליה - מספר לי שהם נפגשים כמעט כל יום ושהם הכירו כבר את ההורים אחד של השניה ו...פתאום ההרגשה הזאת שאולי אני מפספסת משהו טוב בקשר נגיש יותר, שמשהו דפוק אצלי ואני מוכרחה להתגבר עליו.

הבעיה אצלי שאני בן אדם מאוד אמוציונלי - נזקקת לאהבה כמו אוויר לנשימה, לא מחפשת משהו סתמי - אני זקוקה למחוייבות (דבר שרוב הגברים נרתעים ממנו ולא עומדים בו), שמישהו ירעיד לי את הלב ויקפיץ לי אותו מהתרגשות, שהוא יצליח לקרוא אותי ממבט אחד ולהבין אותי בלי צורך לחטט יותר מידי, שיצחיק אותי, שיעשה לו טוב לעשות לי טוב, שיתעניין בי וידאג לי אבל שיהיה גם עם עיסוקים משלו ויהיה לכל אחד ספייס - שנוכל לשתף בחוויות בסוף היום...אולי אני נשמעת בררנית - אבל אני יודעת מה אני רוצה בגבר שלי.

באלי שוקו חם...זה תמיד מחמם את הלב.