אחרי תקופה ששוב חזרתי למחשבות מדכאות ומתסכלות על האקס המיתלוגי, הכרתי את פ', בחור נחמד שגר במצפה רמון, לא חתיך עולם בלשון המעטה - אבל הוא בחור טוב...הבעיה אצלו? סטוציונר. את פ' הכרתי בהופעת רוק שהייתה בעיר שלי, משם עברנו לפייסבוק, לטלפון ואנחנו ידידים טובים כבר זמן מה. מאחר ועדיין הייתי שקועה בדיכאון הידיד הכי טוב שלי הציע לי לנקות את הראש ולהתחיל לצאת בערבים בחבורה, כמו פעם כשהיינו צעירים ותמימים יותר. הגעתי איתו לפארק מלא באנשים שאני לא מכירה מכל מיני קבוצות גילאים, פ' הגיע במיוחד לעיר שלי והצטרף לחבורה.

היה מרגש לראות את פ' סופסוף אחרי חודש וחצי של שמירה על קשר ממרחק. לא יודעת מה קורה לי בזמן האחרון אבל לא היה כמעט בחור אחד שלא התחיל איתי בחבורה, זה החמיא לי מאוד אבל לא באמת קפצתי מאושר ותסרטתי בראשי את קליפ החתונה עם הבעל העתידי שלי. ככה בכל ערב נפגשים בפארק, מישהו מביא גיטרה, כולנו שרים וצוחקים ועושים שטויות, לפעמים גם שותים, פירלטוט פה, מחמאה שם, ופ' שעושה לי טוב על הלב להיות בחברתו עם השטויות שהוא עושה והדרך שבה הוא מביט בי ומקנא לי כשאני עם בחורים אחרים, האופן שבו הוא זוכר כל פרט קטנטן שאיי פעם אמרתי לו, הדאגה שלו והכבוד שהוא רוכש כלפיי, והחיבוק החמים והנעים הארוך הזה שאי אפשר לשכוח ממגעו.

כולם בזמן האחרון שואלים עלי ועל פ' אם קורה בנינו משהו - הסברתי להם שהוא בקטע של סטוצים ואני לא הולכת לרדת לרמה הרדודה הזו ושאני מחפשת מישהו יותר בוגר ובשל לקשר רציני...אבל איכשהו מצאתי את עצמי חושבת עליו, חולמת עליו, מחפשת אותו, מקנאה לו, רוצה אותו קרוב, רוצה שהוא ירצה. מוזר לי כי פ' הוא לא הבחור שהייתי מצביעה עליו ואומרת שהוא הבחור בשבילי...אבל חברה שלי העירה לי שיש לי רף דרישות יותר מידי גבוה ובגלל זה אני מפספסת המון בחורים שווים.

הבוקר קבענו כל החברים להיפגש במגרשי בית הספר ולכבוד שבועות לערוך מלחמת מים ענקית. הבאנו איתנו מלאי שלם של בקבוקי מים, בלוני מים, דליים וצינור השקייה שמצאנו באיזור - נלחמנו זה בזה ללא רחמים, לא היה אחד שיצא מהקרב הזה יבש. אני ופ' כרתנו ברית שאנחנו מגנים זה על זה ותוקפים את השאר, זה היה כל כך משחרר וכייף, נרטבתי המון, רצתי המון, צחקתי המון - וזה לא קרה כבר הרבה זמן. אחר כך פ' ליווה אותי הביתה, חיבוק אחרון נעים וארוך במיוחד, ופ' חזר למצפה רמון. הרגשות שלי הוצפו, הרגשתי שאני חייבת לדבר איתו על כך ולשים את כל הקלפים על השולחן.

גברים שונאים שיחות רציניות על רגשות, הם הרבה פחות דרמטיים ורגשניים מנשים. פ' הבטיח לי עוד בתחילת היכרותנו כשנודע לי שהוא סטוציונר שהוא לא ינסה איתי שום קטע של סטוץ רק משום שהוא מכבד אותי. פ' אכן עומד במילה שלו, הוא נמשך אלי ללא ספק, מקנא לי ללא ספק ונהנה מאוד מחברתי - אבל הבחור מעולם לא חווה קשר רציני ומרגיש גם לא בשל לכך עדיין. אמרתי לו שהפחד הזה שלו ממחוייבות וקשר רציני תרחיק ממנו הרבה הזדמנויות חלומיות עם בחורות מדהימות, ושבחורה כמוני שזוכה להרבה הצעות ופרלטוטים מגברים עשויה יום אחד לקבל הצעה מבחור נחמד כמו פ', רק שבניגוד אליו, הבחור הזה יהיה מוכן להקריב בשבילה המון, ומן הסתם שהיא לא תחשוב פעמיים ותלך אליו.

אני לא יכולה להיות על "Hold" עד שהבחור ירגיש בשל מספיק בשביל קשר רציני רומנטי, העדפתי לדבר איתו דוגרי בלי רמיזות ומשחקים, עכשיו הוא יודע הכל. יודע איך אני רואה את שנינו ויודע שאם הוא לא מתבגר ומתחיל להיות רציני אז אבוד לו איתי. מקווה שהשיחה הזאת לא תהרוס את הידידות שלנו, ואולי הוא מהר מאוד יתחרט וירצה לתת לנו צ'אנס...בכל מקרה אם לא הוא אז מישהו אחר בזמן ובסיטואציה אחרת. אני לא רוצה לרדוף אחרי האהבה - אהבה לא מחפשים, האהבה מתפתחת לאט לאט וצומחת מתוך קשר שכבר קיים. מה שצריך לקרות יקרה.

זה היה חג השבועות הכי רטוב, כייפי, מסעיר ודרמטי שהיה לי.

יולי.

עריכה: 

היום ה28 לחודש...יום השנה שלי ושל האקס, שוב מחשבות שורפות ודמעה זולגת, מתי היום הזה ישוב להיות חסר משמעות בעיני? אחרי שינה של 4 שעות כששקיות שחורות מבצבצות לי מתחת לעיניים אני חושבת שאני לא מעוניינת בפ' בתור בן זוג...הוא אחלה והכל, אבל מלכתחילה לא חשבתי שאנחנו מתאימים ואני חושבת שאני פשוט משתוקקת לאהבה...מגיע לי בחור יותר רציני, כזה שלא יצטרך אפילו לחשוב פעמיים ולדעת שאני עדיפה על פני כל הנאה מזדמנת כזו או אחרת. ההכנות לקראת מסיבת הסיום בעיצומן, לראשונה אני מתנסה גם בתחום הריקוד, קשה מאוד אבל בהחלט מהנה ומחטב...בחמישי מסיימים, מצפה לכך בכיליון עיניים!