השבוע חגגתי יום הולדת 18 - הרגשתי בתקופה הזו לבד מתמיד, הרבה מהחברים שלי כבר התגייסו, הרבה הסתכסכו איתי, והרגשתי שכנראה ברכות צבועות בפייסבוק זה הדבר הכי טוב שאני אזכה לו ביום ההולדת שלי. בערב יצאתי עם ההורים למסעדה מגניבה כדי לחגוג את החוקיות שלי, ואת יום הנישואין ה20 שלהם שחל באותו היום. הזמנתי יין לבן והייתי מבסוטה מהחיים(למרות שבניתי על שמפניה ולצערי לא היה, נו טוב) וההורים הביאו לי במתנה כרטיס ברכה ובו כתוב:

"יולי שלנו, את כבר גדולה - בת 18! בוגרת ואפילו יכולה כבר להצביע לבחירות. תמיד תהיי הקטנה שלנו ואנחנו מאוד מאוד אוהבים אותך ומאמינים שכשאת רוצה משהו אין דבר העומד נגד הרצון שלך. את מיוחדת ואת יודעת שאם תצטרכי אותנו תמיד נהיה לצידך. השנה החלטנו אני ואבא לתת לך מתנה מיוחדת, בכל זאת את כבר בוגרת והוכחת שאת אחראית...הפכי את הדף" אני הופכת את הדף ורואה: "תתחילי ללמוד לרישיון נהיגה, בהצלחה ♥"

הייתי בשוק. זה כל כך הזוי שעד לפני שנה רק חלמתי לשמוע מהם את המשפט הזה...כל השכבה שלי כבר הוציאה רישיון ורציתי גם, אבל ההורים היו מודאגים ולא הסכימו...הנה עכשיו הכף התהפכה, בלי לשים לב הוכחתי את עצמי וקיבלתי את הזכות הגדולה שההורים ישלמו לי על התאוריה והטסט והכל (שזה חתיכת הוצאות!) אבל כולי מבועתת ופוחדת מהרגע שאעלה על הכביש...אז כנראה שהרגע הזה הגיע...

יום למחרת התחלת לעבוד לראשונה בחיי, בתור דיילת מכירות בחנות בגדים. מהצד זה נראה כל כך פשוט לסדר קצת בגדים ולגשת ללקוחות עם חיוך ולהציע להם עזרה, אבל התברר לי שהעבודה הזו היא עינוי של ממש. 7 וחצי שעות על הרגליים - אסור לשבת ויש רק הפסקה של 20 דקות באמצע. אנשים מבלגנים את מה שקיפלת ואת צריכה לסדר הכל בחזרה. 5 לקוחות שונים חסרי סבלנות רוצים שתעזרי להם ואילו את סך הכל בן אדם ואינך מסוגלת להתפצל למספר אנשים שונים ולעזור לכולם. יש כל כך הרבה סוגים של מכנסיים שצריך להכיר ולזכור איפה ממוקמים כל אחד ואחד מהם. כל משך העבודה אני רק מסתכלת על השעון ומקווה שיגיע כבר סופו של יום.

מיותר לציין שחזרתי עם רגליים נפוחות, מקולפות ושורפות מכאבים. אחרי התענוג הנעים הזה נכנסתי לשמלה שחורה קטנטנה, עליתי על נעלי עקב (מזוכיזם זו לא מילה גסה), התאפרתי, התבשמתי ויצאתי לחגוג לי חוקיות עם החברים בבר-מסעדה מגניב. הזמנתי משהו כמו 20 איש, קבוצות חברים שונות ממקומות שונים שמאוד פחדתי שלא יימצאו בינהם מכנה משותף והערב יהיה מבאס, אבל לשמחתי הופתעתי והייתה בינהם כימיה מטורפת והיו לנו מלא צחוקים, אלכוהול, כולם הביכו אותי ושרו בקולי קולות באמצע המסעדה שירי יום הולדת עבורי והמסעדה כולה הצטרפה לשירה ולמחיאות הכפיים, הצטלמנו ושיתפנו אחד את השני בחוויות הכי מביכות שהיו לנו בחיים, הביאו לי וופל בלגי עם נרות, והבעתי משאלה שעכשיו אחרי כל החרא, אני מקווה שמפה החיים שלי יתפסו תאוצה לחיוב והכל יסתדר בצורה הטובה ביותר. בליל יום ההולדת שלי היה גם את גשם המטאורים, ככה שאם המשאלה של הנר לא תתגשם, אולי המשאלה של המטאורים כן...

א' האקס שלי שעוד אוהב אותי ורוצה שנחזור לא הצליח להגיע לחגיגה בגלל היותו תקוע בבסיס, אבל הוא התקשר לאחל לי ברכה מאוד מרגשת, דאג שמפנקים אותי עד עכשיו כמו שצריך ואני נהנת ושהכל בסדר והבטיח לי פגישה בשישי ישר כשהוא משתחרר מהבסיס...אני חושבת להגיד לו בפגישה סוף סוף מה אני מרגישה כלפיו...לא יודעת אם זה נכון לנו זוגיות כרגע - הוא עם העומס של הצבא, אני עם העבודה המענה הזאת והחזרות לסיבוב ההופעות שלי בספטמבר, ושלא לדבר על מצבי הבריאותי המדאיג, היום אני הולכת לבדיקה של העור בגלל שיש לי חשד לסרטן העור (לא נעים בעליל)...נקווה לטוב.

החברה הכי טובה שלי בסוף הלילה של החגיגות השאירה לי במתנה דיסק שאני אמורה לצפות בו במחשב. חזרתי הביתה מותשת מעייפות, אך מרוצה מהעבודה החדשה ומהחגיגת 18 המופלאה הזאת שאין ספק שאני אזכור אותה לעוד הרבה זמן. הכנסתי את הדיסק למחשב ואני רואה שהיא הכינה לי קליפ מסכם של כל 12 שנות החברות שלנו, החל מהיום הראשון של כיתה א' ועד לסיום התיכון, החל מהרגעים המפדחים והמצחיקים ועד לרגעים הקשים והמרגשים. עברתי עם הילדה הזאת כל כך הרבה, ואפילו שבתקופה האחרונה הרגשתי שהיא זנחה אותי, נראה שהיא אף פעם לא שכחה אותי. אני מאוד מקווה שהצבא לא יפריד בנינו כי אני לא רואה את עצמי בלעדיה, היא תפסה חלק גדול ומשמעותי בלב שלי.

אז מפה נקווה לפתוח ברגל ימין את החיים החדשים שלי :)

יולי.