כל כך הרבה עובר עלי בתקופה האחרונה שאין לי אפילו זמן לעדכן. סיבוב ההופעות שלי קרב ובא ולכן עכשיו אין יום שאין לי בו חזרות עד השעות הקטנות. הבמאי תפס אותי לשיחה יום אחד בשעה מאוד מאוחרת, כבר דאגתי שאולי שוב המופע עשוי להידחות, או גרוע מכך להתבטל אחרי כל ההשקעה ואחרי ששמתי את כל ליבי במופע הזה - ובעצם הדבר היחיד שהוא רצה הוא להוקיר לי תודה, להגיד לי כמה שאני נפלאה כזמרת, כשחקנית ובכלל כאדם וכמה הוא מעריך ואוהב אותי. אין על ההרגשה הזאת שאתה משקיע כל כך במשהו ולקבל במפתיע תגובה כל כך מפרגנת ותומכת ומעריכה כמו שלו.
שאר הקאסט שלנו הם לא יותר מחבורה של דיוות, שמרשים לעצמם לאחר, לעשות שטויות על הסט שבוע לפני שההפקה עולה ובכללי מתנשאים ובטוחים בעצמם כל כך...אין לי ברירה להיות הבייביסיטר שלהם ולנזוף בהם על כך - אני קצת פוחדת להסתכסך איתם ולהפוך לכבשה השחורה, בכל זאת אנחנו להקה, אנחנו מוכרחים לשתף פעולה יחד כדי שהמופע יצליח. הבמאי לפעמים משוחח עימי על כמה שהוא לא ישן בלילות ומודאג שהחבר'ה לא יקחו את המופע ברצינות והמופע יהפוך לכישלון, כואב לי עליו. אני מאוד מעריכה את הבמאי שלי ועובדת איתו כבר במשך 3 שנים, מעולם לא ראיתי אותו מיואש יותר. לקחתי את כולם לשיחה רצינית:
"אוקי, תקשיבו - מה שקרה היום בחזרה היה פשוט נורא. אני מבינה שזה מרגיש חרא לבוא בחופש על הזמן הפנוי שלכם ולהשקיע בעוד הפקה "מסכנה", אבל מי שלא מתאים לו שיקח את הרגליים שלו ויילך - מי שבא לאודישנים להפקות יודע שהוא צריך לתת מעצמו את המקסימום ולהשקיע ולוותר בשביל ההפקה. אני מניחה שאין צורך להטיף לכם יותר ושאתם כבר ילדים גדולים, אז וואלה - עוד שבוע המופע, תתחילו להגיע לחזרות בזמן עם כל הציוד ותנו פוש אחרון, כשאנחנו רציניים אנחנו יכולים להרים חתיכת הפקה, אז אל תדפקו אנשים שכן איכפת להם מהמופע הזה, אם גם לכם איכפת אז תעשו הכל כדי שזה יעבוד. בהצלחה לנו!"
הופתעתי שיום למחרת אכן כולם הגיעו בזמן עם כל האביזרים והתלבושות באווירה מקצועית ותקתקו עבודה, הבמאי שלי היה מבסוט ואמר לנו בסוף המופע שהוא מאוד הופתע מהביצועים שלנו באותה חזרה וכי למופע הזה יש סיכוי מאוד גדול לתפוס תאוצה בקצב הזה ואולי אפילו לעשות קצת רעש. לא ביקשתי שום קרדיט על ההגעה של כולם, פשוט עשה לי טוב לראות את המופע שלנו זז סופסוף למקומות שרציתי שהוא יזוז. הפעם בחזרה צפתה בנו יועצת בית הספר שלי (לשעבר), פרגנה לתלמידים הבוגרים של בית הספר שלוקחים חלק עצום במופע הזה- לכל הבוגרים, חוץ ממני. הרגשתי את הסכין ננעצת בי חזק ללב - אחרי 3 שנים שאני מופיעה בהפקות של בית הספר - לא ביקשתי מעריצים, לא ביקשתי כסף, אני עושה זאת מזמני החופשי ומייצגת את בית הספר כבר כמה שנים בכבוד, ואחרי כל זה אפילו לציין את שמי בין הבוגרים נראה כמיותר? זה היה משפיל וכפיות טובה של ממש.
הלכתי להתרענן אצל חברה טובה אחרי כל הלחץ של החזרות. חברה שלי דלוקה על איזה בחור כבר תקופה ארוכה. בחיים היא לא התנשקה או הייתה במערכת יחסים כלשהי. אין מדובר בתופעה, מדובר בבחורה יפייפיה ומצחיקה וחכמה שאני פשוט לא רואה סיבה שלא יאהבו אותה, אבל לצערי היא סובלת מדימוי עצמי נמוך (שלא בצדק) ולא מרגישה נוח בחברת גברים. ניסיתי לעשות לה טובה, ככה בתור חברה טובה, ושוחחתי בצ'אט בפייסבוק עם אותו בחור שהיא חושקת בו כבר זמן מה. על כל משפט ששלחתי לו התייעצתי איתה לפני שהוא נשלח, היא הסתובבה בחדר נבוכה ונסערת, לא מאמינה שהיא מאפשרת לי לשוחח איתו ככה ועוד בשמה, כשמעולם לא שוחחו רק שניהם לבד.

הצגתי בה צדדים שאילו היה לה את הביטחון להציג אותם היא הייתה מושכת כל גבר שרק הייתה רוצה - את הספונטאניות והשנינות והיכולת ללכת נגד תכתיבי החברה מאידך ומגיסא שני להתנהג כמו בן חברה טוב. גרמתי לו להזמין אותה לדייט, והיא קפצה מאושר וחיבקה אותי כל כך חזק, יכלתי להרגיש את הדופק שלה כחיית טרף מסתערת, זה עשה לי טוב. מובן שלא סתם הבחור הזמין אותה לצאת, הוא תמיד נמשך אליה - היא פשוט לא הציגה עניין כלפי חוץ.
אותה חברה אגב שמעה שפוטרתי בשבוע שעבר וסידרה לי במהרה עבודה חדשה - מחלקת עיתונים של "ישראל היום". קיבלתי סרבל אדום וכובע אדום, האנשים חטפו ממני את העיתונים בשניות, מחמיאים לי הרבה על החיוך שלי, על העיניים, פרלטוט קטן פה, פרלטוט קטן שם, מידי פעם באים גם אנשים לא הכי נחמדים אבל אני מצליחה להעביר זאת בעדינות ולשרת אותם באדיבות. הבוס בינתיים ממש מרוצה ממני...
איך אני אוהבת כשדברים מתחילים להסתדר פתאום :-)
יולי.