מילים

"זה אמיתי?"

מוללתי את הסרט שקשר את הקופסה. הזקן הסיני הביט בי בעלבון. למען האמת, הוא לא היה זקן וגם בלונדיני לגמרי, מה שהעלה חשד שגם סיני הוא לא היה. מצד שני, מי אני שאתווכח איתו. הסיני הבלונדיני הושיט יד מוכתמת ואני שמטתי את השטר לתוכה. הוא בחן אותו מול האור ביסודיות. בתור מכשף-על הוא הפגין תכונות אנושיות לגמרי. חשדנות, למשל. ובצדק.

היתרתי את הסרט והשלכתי אותו לפח אשפה הקרוב. לא שיש לי משהו נגד סרטים משומשים שניכר בהם שכבר נקשרו פעם או פעמיים בחיים, אבל באותו רגע הטרידה אותי יותר העובדה שהקופסא היתה ריקה. עמדתי על המדרכה המטונפת וקיללתי את האמאמא של הבלונדיני.

חזרתי לחנות, הודפת את דלת הזכוכית בכל כוחי. לא רק מהכעס, הצירים שלה היו עקומים כל כך שבלי לנגוח בו בכתף אי אפשר היה להזיז אותה. הוא ישב מאחורי הדלפק והושיט לי את השטר, היטחתי חדש על הפורמייקה המעוקמת שכיסתה אותו. "זה הסרט", אמר לי, "מה שזרקת לפח". אחר כך תחב את הכסף לכיס המכנסיים ונעלם יחד עם החנות. רק דלפק הפורמייקה עדיין נשאר שם, אולי נמאס לו ממנו, גם אני לא הייתי לוקחת איתי את הגרוטאה העקומה הזאת.

הסרט היה עדיין בפח. ניערתי אותו משאריות המבורגר ובצל שמישהו השליך עליו. קשרתי אותו סביב פרק היד וחיכיתי. כלום לא קרה. נופפתי בו, קפצתי מעליו ומתחתיו, קיללתי אותו אבל הסרט המשיך להיות סתם סרט משומש ומטונף.

חזרתי לדלפק הפורמייקה שעדיין עמד ברווח שבין חנות נעליים לחניון מכוניות עם מחסום ברזל חלוד. אם אני הייתי במקום הסיני, חשבתי בכעס, הייתי מסבירה ללקוח מה עושים עם הסרט המחורבן הזה. וזה מה שקרה. לקוחות אמנם עדיין מנסים לרמות אותי בשטרות מזוייפים, אבל אני מחכה שיחזרו ועושה להם את התרגיל עם דלפק הפורמייקה. מה הם חושבים, שבגלל שעכשיו אני סינית זקנה ובלונדינית אפשר לרמות אותי?

*************************************************

כתיבה נוצרת

http://israblog.co.il/tblogread.asp?blog=450140&blogcode=9105760