בלוג זהה פאסה!!:)

לעולם לא אצליח לסלוח לעצמי שעזבתי את בית הספר והחלטתי להתבגר מוקדם מדי.זה לא היה הזמן. זה לא היה.

אבל בעיקר לא אסלח לעצמי,

שאיבדתי אותה, לתמיד.

ושאיבדתי אותו , כנראה לתמיד, לפחות באופן שבו אני מעוניין

שהתעקשתי ולקחתי דברים כמובן מאליו איתו. שלא הייתי ערני למה שהוא רוצה. למה שהוא חושב.

זה לא שהייתי בן אדם לא מתחשב אלא ש..כנראה מעולם לא האמנתי שהוא יסגר בפניי כל כך.

הייתי חדש בכל העסק הזה של אהבה ובאמת להתקשר לבן אדם כל שעתיים שלוש ולקבוע איתו להפגש ולהחזיק את הידיים שלו ולהרגיש חום והרגשה שאפשר למות שלם איתה. פשוט הרגשה שאני יודע מה אני עושה כאן בעולם הזה ושיש מי שיעריך את זה.

ואני הרסתי את זה. גם אם לא בכוונה.

והיא...

בכל כמעט 19 שנות חיי היה נדיר שאני אמצא אנשים שיש לי איתם את החיבור הזה שאתה יכול לשבת מעל 3 שעות עם בן אדם ושעדיין יש לך על מה לדבר ועל מה לצחוק.זה גם איתו לא קורה. בן אדם כזה שמסוגל להתקשר אלייך ב3 בלילה כשהוא כולו בוכה , שבאמת סומך עלייך שתקשיב לו ומשתף אותך ברגע הכואב הזה. אבל כמובן שגם את זה הייתי חייב להרוס. גם אם היא הייתה מוכנה לסלוח  לי ,אני לעולם לא אסלח לעצמי.  אני לא יכול להביט לה בעיניים. וזה כואב לדעת איך רגעים קטנים בחייך שלך, החלטות של שנייה ,פשוט יכולות להרוס חברות או זוגיות שבנית במשך חודשים רבים ועשו לך כל-כך טוב וסיבה לקום בבוקר כי יש מי שיקשיב לך.

אני לעולם לא אסלח לעצמי.