| 8/2009
הרוח נושבת כ"כ הרבה רגשות שונים, מהקונבנציונאליים - כעס, פחד, כאב, אבל, הזדהות, געגוע, הלם, לפחות קונבציונאלים, שקשה לי יותר לתאר אותם. אולי הם כן קונבצניונאליים, אבל לאו דווקא במצב כזה. רגשות של בדידות, של בלבול, רגשות אשם. יש דברים שאני לא יכול לציין פה. אני הכרתי אותו די טוב. היה לו את השם שלי, והוא היה טבעוני, כמוני, והוא היה מתנדב שם פעם, ובדיוק חזר כשזה קרה. הקהילה שבורה, אבל מחוזקת. כולם מפוחדים, אז כולם אוחזים ידיים. שום דבר כבר לא יהיה כמו שהוא היה. (או שכן? אולי תמיד זה נראה ככה ברגעים כאלה?) לא יודע, המאבק האישי שלי - לעולם לא יהיה כמו שהוא היה. כמו שעד שלא החזקתי בידי אפרוח שניצל מגריסה למוות במדגרה, ורק היה מת לקצת חום, התגעגע לאימו, היה כזה חמוד, עד אז - המאבק על זכויות בעלי חיים ועל טבעונות לא היה בשבילי אישית. עד היום לא קברתי חבר. והחבר הראשון שקברתי נרצח, סביר שעל מי שהוא. ואין מה לעשות, זה לא היה כמו לקבור את סבא לפני שלושה שבועות. היום היו מאות אם לא אלפי אנשים. תקשורת (וואו, כ"כ לא במקום לצלם את המשפחה בוכה, ולתפוס את המעט מקום שהיה לראות את הקבורה). והוא בכלל היה אתאיסט, ממה שאני יודע עליו. למה קבורה יהודית? :\ אוף, זה כ"כ מתסכל. מצד שני, כל כמה דק' יש טלפון מעוד חבר\ה אוהב\ת, וזה באמת מחזק ומרומם. כולם פה, כולם במאבק הזה ביחד. כל מי שרוצה להיות חופשי, במאבק הזה - ביחד.
והנה השיר שרדף אותי כבר כמה שבועות, ומקבל משמעות קריפית בטירוף. זה בשבילך, ניר.
Mourning, NTD.
| |
|